מוזר, אבל בדיוק כרגע יצא מביתי הבחור שעמו יצאתי בחודש וחצי
האחרונים. כן, זהו, זה נגמר. ממש עכשיו. בכל אופן, קורה לי
עכשיו משהו מאד מוזר בלב. והריח שלו עדיין עליי.
ריח. הידעת שריח זהו החוש הכי פחות מוערך מבין חמשת החושים שיש
לאדם? באמת, אם היית צריך לבחור בין לא לראות יותר לבין להיות
חרש או להיות תתרן מה היית בוחר? מה עדיף, ריח או טעם? רק חוש
מישוש יש לכולם (וגם זה לא תמיד, הידעת שלאוטיסטים יש כהות
חושית ועצבית שמונעת מהם להרגיש נגיעה רפויה כמו ליטוף ואפילו
אם המים באמבטיה חמים מדיי או קרים מדיי. אין להם חוש מפותח
לכאב גופני כמו לאחרים כך שאפשר בעצם לומר שחוש המישוש שלהם
נפגע).
אני מתאהבת על פי הריח. באמת, אצלי זה הריח שמשמעותי. זה הכי
בסיסי שיש, הכי חייתי שיש. ריח של בנאדם. זה ריח גוף שפשוט
נחקק בזכרונך ובלי לשים לב אתה מתמכר אליו. לכל שניים יש את
הריח של הביחד שלהם והריח הזה שונה גם מכל ריח של כל אחד מהם
בנפרד. (יש אחד, שכשנפרדנו לא רציתי להפגש איתו פנים מול פנים
כי ידעתי שברגע שאפגוש אותו אחזור אליו בגלל הריח הממכר הזה.)


יש ריחות שפשוט משתלטים עליך וכובשים אותך. כימיה.

בכל אופן, הבחור שהייתי איתו תתרן. תאר לך.