בראשית היתה אהבה.
הוא אהב אותה בצורה בלתי תיאמן. עוצמת אהבתו הפחידה אפילו
אותו.
הוא התגעגע אליה והשתוקק לקרבתה בכל שנייה ושנייה מהיום.
הוא לא יכל אפילו לתאר כיצד יראו חייו בלעדי קולה הרך ומבטה
המלטף.
כל מה שרצה היה להתכרבל בין זרועותיה לנצח, מוגן מכל פגעי
העולם.
אחר באה התשוקה.
הוא רצה לאחוז אותה בזרועותיו וללטף את שערה הרך.
הוא רצה לנשק ולחבק אותה עד שיפול מרגליו מאפיסת כוחות.
הוא רצה להעביר ידיו על עורה החלק והצחור.
הוא חמד את גופה והשתוקק למגע גופה החשוף על גופו.
הוא השתוקק אליה כפי שלא השתוקק לדבר בחייו.
אחר בא היצר.
הוא נמלא מלכלכל תשוקתו. לא יכל לה עוד.
הוא הפך שבוי בקסמיו השחורים של היצר ונעשה לו עבד.
הוא לא היה מסוגל להתנגד לזה. זה היה חזק ממנו.
כל מה שרצה הפך לצורך, וכל צורך היה חייב לבוא על סיפוקו.
לבסוף באה האהבה.
על שום שמילאה את יצרו אהב אותה.
על שום שהיתה מושא תשוקתו.
על שום אלה אהב אותה.
-----------------------------------

תודה לאורי לס על השם.