הרבי אמר "תם הטקס,"
ונראה שאנשים לא רצו ללכת
לא רצו לעזוב אותך
אמא שלך קראה שירים שכתבת
שירים של אבל וכאב
ואני תהיתי אם ידעת,
ואם ידעת אז למה לא אמרת משהו
למה לא עשית משהו
ואולי ניסית לשנות
וגילית שמהגורל אי אפשר
לברוח
האזכרה תמה
ונראה שאנשים לא רצו ללכת
לא רצו כי אתה נשאר שם
ולא הולך לשום מקום
ולא תלך גם
ואנחנו עדיין רוצים להיות איתך
כל דבר תם
ותמיד נראה שאנשים לא רוצים ללכת
אם יש אלוהים, למה הוא קוטף את הטובים?
האם זה כמו מטע, כמו קטיפה של תפוחים,
תמיד ניקח את הטובים ונשאיר את הפגומים?
ולמה לא הספקתי להגיד שלום?
ולמה הבנתי שאני אוהב אותך רק כשהיה מאוחר מדי?
למה דברים קורים בכלל?
יש הכוונה או גורל או שהכול קורה כי הוא קורה?
פעם חשבתי שכל מה שקורה צריך לקרות.
חשבתי על תוכנית גדולה ואנשים קטנים
חשבתי שידעתי.
היום אני חושב שככל שיודעים יותר
יש רק יותר שאלות.
למה ואיך וכמה ומה
רק הגדולים והחכמים מבינים, יגידו קטני הקומה
לא נועדנו להבין, יגידו גדולים וחכמים
אני לא מבין כלום.
הכל תם בסוף
ונראה שאנשים לא רוצים ללכת
לא רוצים לעזוב
רק להישאר,
כשאתה עוד קרוב.