בגוויעה אילמת הימצא,
בינות מדמנות הילולים,
בקשת אותם בתולים גזולים?
בלאות יצר יסלא,
חיים אבה, ועתה, כלה.
מי הגבירה לה שמה שפיות?
להיותי בבקשי,
חי טמון בקבורת תשוקתי.
ובעברי הטירוף קראה לי חרות,
לאבד שלי היה כמוצא מלכות,
לדעת בשפעת רגש זה,
משוש לבבי הפועם ואינו נלאה.
שווא מזור יהבי יענה,
לא יושיע מראה אור האדם
שמלידתו נברא כסומא.
בתהומות נשייה נרקמו שיריי,
בערגה, בזימה, הנסוכות בידיי,
וכתבה ידי מול נופי השקיעה,
זמר חיי בדקרו נערה.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.