האושר הוא פשוט
אין לי מילים ארוכות ברגעים כגון זה
"נשיקה", "חיבוק", מובנים לכולם
אי אפשר לבכות ברמזים, בתקווה עלובה שיבינו
איני יכולה אף לנסות
איך אלביש תאורי המליציים
על החיוך התמים
על הלב הגדל
על החום המתפשט בגוף?

אושרי פשוט ככל אושר
אינו מבין משלים
אך כמוני הוא תובעני
שאהיה טובה אליו כפי שהייתי בהתחלה
אך עיני כבר לא נוצצות כשהן יבשות
שפתי סדוקות
ועל שולחנו לא מופיעים עוד דפים מקומטים מלאים בכתב ידי העדין
ידי שמורות עתה רק לו
אהיה נאמנה לו, כך הבטחתי
לא אסטה
אף לא אביט על אחרים
אמקם שפתי על שלו
לא עוד עיניים אדומות

"אם אפול, תיפלי איתי?"
כן יקירי, אפול
לא כי אוהבת
רק למען רגעי התמימות הבודדים האלה
אשיר לך בקול צרוד
אצייר לך בידיים רועדות
הכל כדי שתרצה להשאר
אני יודעת שתרצה
גם אני רוצה בך

אך עורי האפרפר
שיערי הפרוע
נשימתי הכבדה
שהיו כה יפים בעינייך
אבדו לי בדרכי לקראתך
זה לא הוגן
למה אינך מקיים את הבטחותיך?
ודווקא לאחר שאני קיימתי את שלי?