את פסל דמותי אפסל בקרח
ואשמר את עצמי צעיר וחיוור.
קר, צלול ונוקשה אעמוד כך בנוף
ואמס לאיטי עם בוא הקיץ
כמו עכשיו.

כפסל לא אעשה שטויות,
דרכי אפשר יהיה לראות בנקל.
חזק אראה כפי שלא נראיתי מעולם
אך דמעותי שוב ימיסו אותי תחתי.
בגללך ובגללי.

את חומך אני צריך בדיוק
כפי שאני גם מפחד ממנו.
כמה ברור עלי להיות, כמה נחוש,
וכמה עלי לסכן למען שארצה.
וארצה שיהיה רצונך.

בסכין אפסל את דמותי
מגוש גדול של קרח כחלחל
ואחכה כל החורף ובקיץ אעלם
וגופי ירוץ אותו זמן ויחפש גם הוא
אחר פיסלך.