אין צחוק, אין נעים,
אין חבר, אין חברה,
אין הפתעות, אין ניסים,
לא תקווה ולא ברירה.
אין חלום, אין אחיזה,
ציפורניים כסוסות עד דם,
אין עצובה, כועסת, עליזה,
יש דמות בודדת שם.

יש שמיים, יש עוד אור,
יש דברים שטוב לזכור.
יש ציוץ ויש מראות,
יש מבט ירוק ובו דמעות.

אכן יש עוד תקווה כמוסה,
איני יודעת מהי.
ויש צינה בשעת הרוגע
קוראת מתוך שמיים.


6.6.98.