בבקשה אל תשאלי אותי מה מטריד אותי.
אני אוהב להיות פה איתך, לידך, לצידך.
אני אוהב לחבק אותך, לנשק אותך.
את גורמת לי להרגיש הקלה מאותם חיי השגרה של היום-יום שהורגים
אותי לאט לאט.
אבל בבקשה אל תשאלי אותי מה מטריד אותי.
יש לי יותר מדי דברים שאני לא רוצה לומר.
לא לך.
עדיין לא.
אבל בבקשה ממך, תנסי להקל עליי.
לא, אני לא מבקש ממך דברים שלהם את לא מוכנה עדיין,
אני רק רוצה שתדעי שיש דברים מסויימים שמטרידים אותי.
ומהם?
אני לא יודע אם זה רצוי שאני אספר לך.
אני מפחד שתבכי אחר-כך, ועדיין לא תוכלי לעזור לי.
אז אל תשאלי מה מטריד אותי.
אני מצטער כל כך, אבל אני חייב לספר לך,
אני מרגיש שזה קצת גדול מדי בשבילי.
אני רוצה לומר לך שאני אוהב אותך, אבל אני לא יכול.
אני רוצה אותך לצידי כל הזמן, אבל את לא פה, את שם.
את חשובה לי כל כך, ואת אומרת לי כל הזמן שיש לך עוד הרבה
דברים חשובים אחרים,
אני רוצה שניקח את הזמן, וכך גם את, אבל את גם כל הזמן מדגישה
שאנחנו צעירים והכל זמני גם ככה,
ואת גורמת לי להיות שמח ואחרי זה להיות עצוב,
ואת אומרת לי שנהיה ביחד, אבל נהיה רחוקים,
ואני לא יודע מה להרגיש.
אני מצטער כל כך, אני לא יודע אם הייתי צריך לומר את זה,
אבל יהיה לי קשה מאוד כשתהיי רחוקה ממני, יהיה לי קשה כשאת לא
פה לידי, ואני כל כך מפחד שאני אאבד אותך, ואני לא רוצה שזה
יקרה, אבל ברגע שתתרחקי, אני יודע שזה יקרה.
אז אני פה, מבקש, מתחנן ובוכה לך, אל תתרחקי,
אני לא רוצה לאבד אותך.
אבל לך יש עוד הרבה דברים שחשובים לך, ואני לא יכול לעשות שום
דבר בנוגע לזה, ואני לא רוצה שתחמיצי דברים בגללי, אבל לא משנה
מה תגידי, אני עדיין ארגיש ככה.
עדיין אותה התחושה בלב, היא תישאר.
לא היית צריכה לשאול אותי מה מטריד אותי.
אני לא רוצה אהבה מרחוק, לא רוצה לדבר בטלפון שעות, ולא רוצה
לראות אותך ל20 דקות כל פעם.
אני רוצה לחבק אותך ולהירדם לצידך.
אני רוצה להריח אותך בבוקר.
אני רוצה לבהות בך במשך לילה שלם, רק לראות אותך מתכרבלת בתוך
עצמך, ולעולם אני לא אוכל לתאר לך במלים כמה את יפה.
אבל כל זה לא יקרה, כי לך יש עוד הרבה דברים חשובים.
ומכיוון שאת לא רואה בי חלק מהעתיד שלך, אלא כחלק מההווה, איני
מחייך עוד.
ואני מביט אל מסך המחשב, אל קלידי הפסנתר, אל העט שמונח על
נייר הכתיבה, אל מפרט הגיטרה, אל הנעליים שיום אחד יקחו אותי
הרחק מכאן, ואל המפתחות של דלת ביתי, ואני כל כך רוצה לצאת
החוצה.
אני לא יכול להישאר עוד.
אני כל כך מצטער, לא הייתי צריך לומר לך את כל זה.
הייתי צריך לשתוק ולקוות שחלק מהרגשות שלי ייעלמו עם הזמן.
לא היית צריכה לשאול.
אז בבקשה, אל תבכי, ואינך יכולה לעזור לי יותר,
ויותר אל תשאלי אותי מה מטריד אותי,
פשוט אל תשאלי...