אני יודעת ששיקרתי , לעצמי יותר מכל
לא יכולה לתת לשקר להמשיך אותי לאכול
חשבתי שלאט לאט אני מתגברת , עוברת
אז למה אני בוכה כי ראיתי אותך עם אחרת?

אני לא מאשימה את עצמי כל השקרים ההם
זה ברור שהכל יותר קשה בלעדיהם
אבל קשה לי בכל מקרה , איתם או בלי
קשה לי לעכל שלעולם לא תהיה שלי

בכל שיר שיש אני רואה אותך רוקד בדמיוני
את החיוך עם הגומות שלפעמים נשלח לכיווני
אבל עכשיו אתה שולח אותו לכיוון לגמרי אחר
למה להיות איתי שוב אתה לא בוחר?

משוטטת , נודדת ברחבי העיר המוארת
כל כך הרבה מקומות מזכירים אותך , ואותי מאושרת
אבל זה לא משנה יותר וממזמן אני יודעת
שאין לך שום רצון לחזור ובי לגעת

אז למה לא פשוט להשלים עם המצב?
להפסיק עם הדיכאון כי מספיק כבר כאב?
להפסיק לשאול שאלות ולתהות לגבייך?

כי אני פשוט לא מסוגלת להפסיק לחשוב עליך.