זהו הגיע היום שחיכיתי לו, היום שבו אני אשכח מהכאב.
קמתי בצוהרי היום וחשבתחי לעצמי "אני אלך לבית הספר בשעה שלוש,
כמובן שבשש אני אבריז ואז אני אלך לעשות את מה שחיכיתי לו כל
כך הרבה זמן..."
הכלתי לבית ספר, באיזה רבע לשלוש יצאתי מהבית. כמובן שהייתי
צריך להיות בבית הספר בשעה שלוש אבל למי איכפת, זה רק בית
ספר!
הנה הגעתי לבית הספר בשעה שלוש וחצי "באיחור קל". יושב לי אני
בשיעור שלא ממש איכפת לי ממנו כמו שלא איכפת לי מכלום, רק חושב
על אחר כך, על מאוחר יותר, על "הדבר" הזה שיעביר לי את הכאב
לאיזה כמה שעות בלבד, כמובן זה מה שאמרו לי שזה יעשה...
והנה סוף סוף הגיעה לה השעה שש, קמתי והלכתי מהבית ספר בלי
להגיד שלום לאף אחד. יצאתי בריצה לתחנת האוטובוס, רצתי כל כך
מהר עד שחשבתי שאני אתרסק על הריצפה בגלל הריצה המהירה, אבל לא
איכפת לי רק שהשעה שבע וחצי תגיע ואני אהיה מאושר.
עומד לי אני בתחנת האוטובוס מחכה לאוטובוס המעצבן הזה, מדליק
סיגריה ועוד אחת עד שסיימתי איזה 5 סיגריות האוטובוס החליט
להגיע סוף סוף! הנסיעה היתה לא ממש ארוכה כי רוב הזמן חשבתי
שבקרוב יגיע הרגע שאני ארגיש מושלם בלי כאב.
הגעתי הביתה באיזה עשרה לשבע התארגנתי מהר, לבשתי בגדים יפים
כאלה, שמתי בושם טוב, סידור שיער נחמד וחביב.
כולי מאורגן לקראת הפעם הראשונה שלי! הפעם הראשונה שאני ארגיש
חופשי!
יצאתי לי בריצה מהבית בשעה שבע ורבע הגעתי למקום בשבע וחצי כמו
שעון, לא דקה יותר ולא דקה פחות, בול בזמן...
אני מחכה ומחכה, והנה חבר שלי בא ואומר "הכל במקום". אני שמח
ומאושר כולי מתרגש. הנה עוד כמה חברה באים, לחיצות ידיים, "מה
קורה", "מה נשמע".....
והנה הכל מאורגן, אנחנו נכנסים למקום, חשוך לא מי יודע מה מריח
טוב, אבל לא איכפת לי העיקר להריגש שמח ומאושר...
כשהכל מוכן חבר שלי בא ואומר לי "קח שאיפה גדולה וארוכה כשאני
מדליק....." ואני כמובן אמרתי טוב בסדר, אל תדאג, יהיה
טוב.....
אחרי איזה עשר שאיפות כאלה אני מרגיש את כל גופי רועד, אני לא
יודע מה להרגיש, זה הכל חדש ומסובך!! אבל מצד אחד זה טוב, מצד
שני זה רע! אני מבולבל!
בסוף הגעתי למסקנה, אחרי שהרגשתי הרגשה לא ממש נחמדה, לא כל כך
שמח, ובכלל לא מאושר לרגע ועדיין זוכר הכל ..... אבל אתם
יודעים מה.... מחר עוד פעם......