(נכתב כתסכית רדיו, אבל עודד לא רצה להקליט איתי)




א' וע' יושבים בסלון, רואים טלויזיה ומכרסמים תפוצ'יפס (או
משהו שיעשה רעש... בייגלה, פופקורן)

א: יש לי חצ'קון...
ע: [מכרסם]
א: יש לי חצ'קון ש.. מפחיד אותי...
ע: מה? איפה?
א: אמם... על הביצים.
ע: [מכרסם] ...וואלה?
א: כן... גדול כזה... מפחיד לאללה...
ע: מה מפחיד בזה?
א: לא יודע, יש לו עיניים כאלה... המבט שלו מפחיד.
ע: נו אז תפוצץ אותו, מה לא היה לך אף פעם חצ'קונים?
א: לא, אתה לא מבין- אני לא יכול...
ע: מה לא יכול? לפוצץ חצ'קונים? אתה לא יודע איך? [מכרסם]
א: לא נו- תקשיב... הוא איים עלי.
ע: [נחנק מהצ'יפס] מהה?
א: הוא אמר שאם אני אגרד שם עוד פעם, או שאני אשים עליו
"אוקסי" או משהו כזה אז הוא יהרוג אותי.
[פאוזה]
ע: מה אתה מפגר?
א: נשבע לך.
ע: אתה ממש אדיוט, אה? [מכרסם] החצ'קון שעל הביצים שלך איים
שיהרוג אותך...
א: כן, שששש! הוא ישמע אותך...
ע: כן, טוב בסדר, מה שתגיד...
א: אתה לא מאמין?
[צליל של ריצ'רץ נפתח]
ע: פ-א-ק! איזה חצ'קון מאסיבי!
א: אמרתי לך.
ע: ג'יזס! אתה חייב לפוצץ את זה!
א: ששש! אל תדבר ככה!
ע: וואי בנאדם זה החצ'קון הכי מכוער שראיתי בח-
[סאונד של בשר נחתך, עצמות נשברות וצרחות]
א: לא! לאאא!!!
חצ'קון: מכוערת אמא שלך יא מניאק!!!
א: אההההה!!!
[סאונד של גופות נופלות על הקרקע]