בכתה על שאיבדה מה שלעולם לא השיגה.
נוטלת את פיסת בד המשי האדום ומנגבת את עיניה ברכות.
נוטלת את פיסת בד המשי, ואדום הוא מבכיה הרב.
ואין עיניה פוסקות מהבכי, עיניה אינן סרות מן הבהייה,
ואין ליבה סר מן הבדידות.
אותה הבדידות לה ייחלה מעולם הסגירה את תשוקת ליבה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.