מביטה בתמונה שעל הצג
פנים יפות
פני מלאך
תפסיקי לפנטז
אומרת לעצמה
מחליפה עוד חלום
בעוד דאגה
לא בוחרת להחליט
בין טוב לבין רע
מחליטה להשאר
הילדה הקטנה
שחולמת חלומות
שחושבת מחשבות
על אמא ואבא ואח
על אדם שהיא אוהבת כל כך
מחליטה להשאר הילדה ה'רעה'
שבורחת מפה והולכת לשם
שבורחת מעצמה והולכת לאיבוד
שלא מבינה כי הזמן כבר אבוד
כי היא לא תחזור אף פעם
לאותו עולם ילדות מושלם
שאותו הרסה במו ידיה כשבחרה
להיות מוקדם מדי - אישה, בחורה
וכן מתחרטת
וכן בוכה
ולפעמים היא שוב כמו אותה ילדה קטנה
ומתגעגעת אליה
ורוצה אותה חזרה
לא רוצה שוב מקומות אפלוליים מלאי עשן
לא רוצה שוב מחזרים שבראשם דבר אחד
לא רוצה כאב ולא רוצה דמעות
רוצה רק לחזור ולהיות
בתוך החיבוק האוהב שלו
והוא השריד היחיד שנשאר
מאותה תקופה ומאותו עבר
למרות שילד הוא לא
הוא לא אותו הדבר
כמו האחרים
כמו אותו המחר
ומה צפוי לה באותו היום
שבו יתנפץ בפניה החלום
החלום של המוסיקה ושל חיי האושר
הצביעות, הקנאה, הבגרות המדומה
שנמצאת בראש של ילדה קטנה
רק בת 16
וקטנה לא תהיה שוב
מוחה לא יחזור
ליבה לא יפנה לאחור
תמשיך לאהוב אותם בחורים
תמשיך ליפול ולהיפגע, ולהשבר לרסיסים
תרצה לחזור אליו
תתפלל לירח מלא וכוכב
תזכור שהבטיחה לבוא אליו בשמלה הלבנה
היא תחייך ודמעה תיפול על לחיה
ותתקשר רק כדי לשמוע את קולו לוחש
בים שמיכות ומגע של אש
אותך אני אוהב
וגם אותך אוהבת
רק חבל
שזה לא ייגמר אחרת
ילדה היא כבר לא
היא באמצע עומדת
בין בגרות לילדות
בין קסם לעצב
והיא יודעת כעת
שהוא לא יוכל לעזור
לא יוכל להראות לה את האור
וחבל שכך
היא בסוף תשכח
מאין באה ולאן תלך
והוא לא יהיה שם, להדריך אותה - איך.