|
רוח בפנים
אשה רצה ביער
עלים נשברים
מתחת לרגליה היחפות
שבילים של בדים
שנושרים מאחוריה
יחד עם טיפות זעה מלוחה
וטיפות כבוד מרות
בזמן שהיא רצה
בזמן שהיא בוכה
בזמן שהיא מתה |
|
|
אנחנו לבד.
תמיד לבד.
הכתיבה היא
הביחד של
כולנו.
תרופה ממכרת,
סם לא בשל-בשל
לחיים בעולם
הזה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.