צעדתי לי בבטחה לעבר אולם האירועים הגדול, מקום מפואר מלפני
שנים רבות, עבר שיפוצים תיקונים כמו רבים עד כי נדמה שהוא נבנה
רק עתה ברוח התקופה ההיא.
מקום יפהפה, לא פלא שיועד לאמנים, האם ישנם עוד אנשים שיעריכו
את הצורה האומנותית המופלאה שבה בנוי המקום.
בעבר הייתה זאת מסעדה מפורסמת לבעלי המעמדות הגבוהים, כיום זהו
אולם אירועים לדברי אומנות כגון: תערוכות ציורים, תצוגת ספרים,
ימי שירה וכו'.
אך הדבר שקלט את העין היה האירוע המיוחד של השבוע, קראו לזה
"זמן כתיבה יוצרת דמיונית", שם מוזר ולא קליט, רבים מטובי
המשוררים היו משתתפים באופן קבוע.
בתחילה הייתה התכנסות עם קפה וכיבוד קל, כולם חידדו את דימיונם
לקראת האירוע המרכזי.
אנשים היו מצטופפים שורות שורות, קרוב לבמה.
אז הייתה יוצאת אישה, נערה... לעיתים אף גבר, ונעמדים על
הבמה.
המשימה הייתה חצי שעה של כתיבה חופשית על אותו אדם, ללא לדעת
עליו דבר, רצוי היה להשתמש כמה שפחות בתיאורים על חיצוניות
האדם, פשוט לדמיין.
לאחר מכן, שעה לשאלות עם אותו אדם ודיון קל.
אומנם רעיון פשוט ומוזר, אך מפתח, מאתגר ומעניין ביותר.
xxx
בזמן האחרון גם אני התמכרתי למשחק המדהים הזה, כל שבוע, ישבתי
בקצה האולם, קטנה ולא מורגשת... זאת הייתי אני.
כתבתי בקצב, הדימיון תמיד עבד אצלי קצת יותר מדי.
הייתי מאושרת לגלות בכל פעם, כמה כתיבתי הייתה קרובה למציאות
שאותו אדם מייצג כרושם ראשוני.
בשלב מסויים זה דמה לשיעור ציור עירום.
אדם עומד עירום כביום היוולדו בנפשו ולא בגופו.
תמיד חלמתי להיות אחת מאותם בחורות הנבחרות לעלות לבמה, אך
הבמה היא מקום קשה ולהבחר ולהצליח בו.
אבל הבטחתי לעצמי שיום אחד, יום אחד אני עוד אצליח.
רציתי להיות מאלה שכותבים עליהם שירים, שכן מעולם לא היה לי
אהוב שיכתוב עליי, וכה רציתי.
נדמה היה שהייתי יוצאת עם משורר רק כדי שכשאהבתנו תפרח, אם
בכלל, הוא יכתוב עליי שירים.
תיאורים רבים אין ספור לי, לו, לרשות, למעשים, למראה....
להרגיש אהובה, מובנת ואמיתית
להיות במרכז העולם, להרגיש שבאותה חצי שעה קלה, זמנם של המוני
משוררים מופנה אליי, אולי הם לא מכירים אך הם חשים.
אך לפחות תמיד חשבתי.
זה היה חלום חיי
xxx
האמת הכניסה לשם לא הייתה קשה.
תוך שבועיים שלוש, סידרתי לי מקום בטוח.
הייתי כה גאה ומאושרת.
אך ביום המיועד... אבד לי האומץ.
כצפוי, הרי חודשים רבים לקח לי לשכנע את עצמי, הקטנה, הצנומה,
המבויישת, הבלתי קיימת, לגשת בכלל.
xxx
ועליתי לבמה.
התרגשתי, הם כתבו, דיברנו.
זה היה מושלם ואפילו יותר.
כשבאתי לרדת מבמה נפלתי, זה היה הסוף בשבילי.
הבמה המקום בו נולדתי ומתתי.