חנניה בוקובזה משתגע. הבת שלו, סתונית, מסתובבת בלילות עם כל
מיני טיפוסים, והוא פוסע עצבני מחדר לחדר ומחכה לה שתחזור, כדי
שיוכל להגיד לה מה הוא חושב על ילדות כמוה, שמורידות את
אבותיהן ביגון שאולה.
"בשביל זה גידלנו אותה?" הוא שואל את מלכה - אשתו, "בשביל זה
קנינו לה אנציקלופדיות? בשביל זה לקחנו לה מורה פרטית לאנגלית?
בשביל זה שילמנו לפסיכולוג כשהיא התחילה להרטיב בלילה? בשביל
זה שברנו את הראש איזה שם לתת לה שיהיה הכי יפה בעולם, ובסוף
החלטנו על סתונית שכל האנשים פה בחולון נכנסו להלם כי בחיים
שלהם הם לא שמעו כזה שם יפה?"

דווקא לגבי השם שלה היו דעות לכאן ולכאן. האופטימיים אמרו
שסתונית זה באמת שם מקסים, ועם שם כזה היא מוכרחה להיות
משוררת, אם לא למעלה מזה. אבל אחרים טענו שלא יעזור לו,
לחנניה, כל הסתו והחצב והנחליאלי שיכניס לתוך השם הפרטי שלה,
כי עם הבוקובזה בתור שם משפחה - תמיד יהיה לה ריח של דוכן
סלטים בשוק.  אבל האופטימיים התעקשו ואמרו שבגיל 18 היא יכולה
להחליף שם משפחה, והיא תהפוך לסתונית בר, ואז שום דבר כבר לא
יעצור אותה והיא תוכל להיות דוגמנית, או כתבת לענייני אופנה,
או אפילו סגנית מלכת היופי. בקיצור, אמרו האופטימיים ועצמו
עיניים, בשביל אחת עם שם כמו סתונית בר - השמים הם הגבול,
לפחות השמים של חולון.

סתונית גדלה והתפתחה בהתאם לציפיות הגדולות שנקשרו בשמה. לא רק
שהייתה הילדה הכי חמודה בגן ואחר-כך הכי יפה בבית-הספר, היא גם
הייתה תלמידה טובה, אהובה על חבריה, והביאה רק כבוד ונחת
להוריה, אפילו הייתה באה לעזור בימי שישי בחנות הסלטים.
כיום כבר קשה להאמין, אבל חנות הסלטים המפורסמת של חנניה
בוקובזה הייתה בהתחלה רק דוכן סלטים רגיל. חומוס, טחינה, כמה
סוגי חצילים, כרוב לבן, כרוב אדום, חמוצים, זיתים. העסק הלך לא
רע. לא סיפור-הצלחה גדול, אבל בהחלט סביר. אנשים רגילים היו
מסתפקים בכך ומודים לאלוהים על הפרנסה הטובה, אבל חנניה,
שבעורקיו זרם דם של ממציאים ומגלי-יבשות, לא היה מרוצה. הוא
ניסה כל הזמן לחדש, להביא מוצרים לא מוכרים, לעשות נסיונות
נועזים. לפעמים זה הצליח יותר (גמבה עם שום) ולפעמים פחות
(קולרבי עם דבש), אבל ההצלחה הגדולה, ובעקבותיה התהילה, הגיעו,
בזמן שסתונית הייתה בערך בת 7, כשחנניה הגה ופיתח שני סוגי
חומוס חדשים, ובהתאם לנטייתו הטבעית גם העניק להם שמות
מקוריים. ראשון היה החומוס אחו'ל שלוקי ומייד אחריו החומוס
אחו'ל שרמוטה.
האחו'ל שלוקי היה חומוס קטיפתי ורך - מי שאכל אותו חשב על
עננים. האחו'ל שרמוטה היה חריף וקופצני - מי שאכל אותו חשב על
סקס, או על מהפיכה.
ההצלחה הייתה מיידית. שמם של סוגי החומוס החדשים יצא למרחוק
ואנשים הגיעו מקצווי ארץ כדי לטעום אותם. לא אחת ניתן היה
לשמוע בחנות, שהורחבה ושופצה בינתיים, מישהו אומר: "הגענו
במיוחד מיוקנעם, תן לנו שני קילו אחו'ל שלוקי".
לצידם של שני הסוגים המצליחים, הוסיף חנניה למכור גם את החומוס
הרגיל, ששמו שונה ל"רגיל-רגיל" אבל רוב הקונים אפילו לא הסתכלו
עליו. חוץ מאלה ששונאים חידושים, או מי שהיו לו נסיבות
מיוחדות. אם למשל התארחו אצל מישהו אורחים מאנגליה והוא לא רצה
לקחת סיכונים - הוא היה קונה בשבילם חומוס רגיל. היות שבאותם
ימים הייתה חולון מוקד תיירות עולמי, אפשר היה לשמוע לעיתים
מזומנות אנשים אומרים בטון מתנצל: "תן לי קילו רגיל-רגיל, יש
לנו אורחים מאנגליה", ותוך כדי האמירה הם היו שולחים מבט מלא
כיסופים אל המיכל עם האחו'ל שרמוטה, ובדרך כלל לא היו מצליחים
להתאפק ומוסיפים בלחש: "וגם קופסה קטנה של אחו'ל שרמוטה, אשתי
קנתה תחתוני-תחרה חדשים".
חנניה בוקובזה הפך לדמות מפורסמת בחולון. העתונות המקומית
דיווחה בהרחבה על כל שינוי בחנות הסלטים, מנחי תוכניות-האירוח
בטלוויזיה התחננו שיופיע אצלם, והיו שמועות עקשניות על פתיחת
סניף בבת-ים. לשיא תהילתו הגיע חנניה כאשר מבקר מסעדות חשוב
מתל-אביב כתב עליו במדורו: "מי שיש את נפשו לדעת מה היה טעמו
המדויק של המן שאכלו אבותינו במדבר, יתכבד וישים פעמיו אל
חנותו המלבבת של מר בוקובזה בפאתי חולון".

אבל דווקא אז, כשכל הארץ אמרה תהילתו, החלה סתונית לצאת לבלות
בלילות עם בחורים, שלבושם, תסרוקתם, ובעיקר המבט שבעיניהם,
טרדו את שלוותו של חנניה והעכירו את מצב-רוחו.
לא עזר לה לסתונית שהבטיחה לו שוב ושוב שהיא לא מבלה עם "כל
מיני טיפוסים" אלא רק עם ג'קי, שהוא חברה היחיד והקבוע ובחור
מקסים מכל בחינה וזווית, ומה לעשות שג'קי הוא כזה בחור נפלא
שיש לו המון חברים שמסרבים להפרד ממנו והולכים איתו לכל מקום.

לא עזר גם כשג'קי עצמו הגיע לביתם לארוחת-ערב, הביא פרחים
למלכה, הפגין נימוסים נאים, שיבח בשבחים מופלגים את החומוס של
חנניה, והודיע שהוא אוהב את כל שלושת הסוגים, אבל אם מכריחים
אותו לבחור, אז האחו'ל שרמוטה הוא המלך בשבילו. לא עזר. חנניה
הביט בו בפנים קודרות ושתק. אחרי שהארוחה הסתיימה והזוג הצעיר
יצא לבילוייו, אמר חנניה למלכה שעכשיו הוא עוד יותר מודאג. הוא
יודע היטב, אמר באנחה, עד כמה מסוכן השילוב שבין טיפוס כמו
ג'קי, עם שלוש מאות גרם אחו'ל שרמוטה בדמו, לבין נעוריה
המלבלבים של סתונית.  
כך שבמקום לנוח על זרי הפטרוזיליה ולהנות מהצלחתו וממעמדו,
מסתובב חנניה בוקובזה חסר-מנוחה בלילות בין חדרי ביתו ומצפה
לסתונית שתחזור. מלכה-אשתו, מדברת על ליבו שינסה לשכב במיטה
ולהירדם, "לא כדאי ככה להתרגז", היא מפצירה בו, "חבל על
הבריאות שלך, חנניה. בסוף עוד תחטוף התקף-לב מרוב עצבנות, ועוד
עם העודף-משקל שלך וכל השווארמות האלה שאתה אוכל בשוק". חנניה
מקדם בפנים חמוצות את החזית השניה שנפתחה. כאילו לא די לו בכך
שבתו היחידה מקצרת את ימיו  בבילוייה המופקרים, הנה באה אשתו
ומוצאת לה זמן מתאים לשאת את נאום התוכחה השבועי בגנות
השווארמה ובזכות הסלט והאורז, ולנבא נבואות שחורות.
לא אחת ולא שתיים, כשהיה במצב-רוח מפויס, נשבע חנניה למלכה
שממחר בבוקר הכל יהיה שונה. הוא עם השווארמות גמר. לתמיד.
ולמחרת אכן יצא לעבודה נושא שקית ניילון ובה סנדוויץ' קטן של
גבינה מלוחה ומלפפון ושני תפוחי-עץ גדולים. אלא שבהתקרב שעת
הצהריים, על אף כל הכוונות הטהורות, הופכות רגליו של חנניה
לאיילות והן מדלגות ונושאות אותו היישר אל דוכן השווארמה של
שאול - עוד מימי קדם נקראים מוכרי שווארמה בשם שאול - ושם אין
הוא צריך אפילו לפצות את פיו, שאול מביט בעיניו וקורא בהן:
"בשבילי בלאפה".

למרבה הצער נבואתה של מלכה מתגשמת. לילה אחד, בעוד חנניה פוסע
הלוך ושוב בסלון ביתו, מציץ בכל כמה רגעים בשעון ומגביר את
עוצמת המזגן, הוא לופת לפתע את חזהו וצונח על השטיח. אמבולנס
מבהיל אותו אל בית-החולים ולפסון, שם הוא מוכנס ללא שהיות
לחדר-הניתוח.
מנהל בית-החולים שהוזעק מביתו, יוצא לאחר זמן קצר מחדר-הניתוח,
מלטף את ידיה של מלכה היושבת במסדרון ואומר: "הרופאים נלחמים
עכשיו על חייו". מלכה פורצת בבכי מר, כי מלכה ראתה בחייה מספיק
סרטים כדי לדעת שהסצינה שבה יוצא מישהו אל המשפחה ואומר בקול
דרמטי: "הרופאים נלחמים עכשיו על חייו", מקדימה תמיד רק בדקות
ספורות את הסצינה שבה יוצא הרופא הבכיר מחדר-הניתוח, מסיר את
הכפפות, ואומר בעיניים מושפלות: "אני מצטער, עשינו כל מה
שהיינו יכולים".

לו יכול היה חנניה לחזות את העתיד - היה יודע שמלכה צדקה. לא
רק בקשר להתקף הלב, אלא בכך שדאגותיו בנוגע לעתידה של סתונית
היו מיותרות, ובאמת לא הייתה לו שום סיבה להתרגז ולהתעצבן. אבל
חנניה, אף שהיה אדם בעל מעוף וחזון, לכדי ידיעת העתיד לא הגיע.
וכך מת בחדר-הניתוח המכוער של בית החולים ולפסון, מבלי לדעת
שסתונית תיפרד כעבור זמן קצר, ברוח טובה, מג'קי, ושתתגייס לצבא
ותכיר שם בחור חדש ותעבור לגור איתו ביחד בדירה שכורה, ושגם מן
הבחור החדש היא תיפרד, ברוח טובה, ולאחר השחרור היא תיסע עם
עוד שתי חברות לטיול מחוף-לחוף בארצות הברית, ושהן יגיעו לעיר
סיאטל, וייכנסו למסעדה קטנה לארוחת-ערב וישתו ביחד בקבוק יין,
שיגרום לסתונית לצאת מעט מתנדנדת מן המסעדה, ושהיא תחצה בחוסר
זהירות את הכביש, ותפגע בה מכונית אמריקאית גדולה, ויהיו צרחות
ואמבולנס ודם והיסטריה, אבל בבית-החולים יתברר שחוץ משברים ביד
אחת וברגל אחת וכמה שריטות וחתכים, לא קרה לה כלום, והבחור
שדרס אותה, איזה טמבל ממושקף בשם ביל, שיתעקש ללוות אותה
באמבולנס לבית-החולים, ינשק מרוב אושר את הרופאים והאחיות
כשיתברר לו שהיא לא עומדת למות, ויצווה להעביר אותה מייד לחדר
פרטי בבית-החולים ולהעניק לה, על חשבונו, את הטיפול הטוב ביותר
שבית-החולים יכול להציע - את כל הדברים האלה לא יכול היה חנניה
בוקובזה לדעת שהרי לא בורך בכשרון לחזות את העתיד.
וכך לא יידע חנניה לעולם שהטמבל הממושקף שידרוס את סתונית הוא
לא אחר מאשר ביל גייטס, מייסד חברת מיקרוסופט והאיש העשיר
בעולם. ולא יוודע לו שלמרות החתכים והדם לא ייעלמו מעיניו של
ביל גייטס יופיה ומתיקותה של סתונית, והוא ישוב למחרת לבית
החולים עם פרחים ושוקולד, ויופתע להיווכח שבנוסף ליופיה,
סתונית גם דוברת אנגלית מצויינת (לא לשווא הייתה המורה הפרטית
לאנגלית, חנניה) ושהיא בחורה נבונה ומשכילה (גם האנציקלופדיות
לא לשווא, חנניה). חנניה יכול היה אולי לנחש שסתונית תתרגש
מאוד כשיוודע לה שהטמבל הממושקף שמציע לה נישואים הוא ביל
גייטס - האיש העשיר בעולם, אבל הוא לא היה מעלה בדעתו
שההתרגשות של סתונית תהיה כאין וכאפס לעומת ההתרגשות שתאחז
בביל גייטס, כשיוודע לו שסתונית היא בתו של חנניה בוקובזה
המפורסם - ממציא סוגי החומוס.
וכאשר, לאחר החתונה, תשנה סתונית את שמה לסתונית גייטס, ייאלצו
כל אותם תושבי חולון, שניבאו שתחליף בבוא היום את שמה לסתונית
בר, להודות שתחזיתם התנפצה לרסיסים ושגם הם, ממש כמו חנניה
בוקובזה, לא ניחנו ביכולת לחזות את העתיד.

לו ניחן מישהו מתושבי חולון בכישרון לחזות את העתיד, היה בודאי
מחבק את כתפו של חנניה, ומבטיח לו נאמנה שאין לו שום סיבה
לדאוג ולהתעצבן, כי הרי העצבים הם שהרגו את חנניה (וגם
השווארמה, לא נכחד) ומנעו ממנו לדעת שיחלוף רק חודש מיום
החתונה ובני הזוג יודיעו על החלטתם להיפרד. ההודעה תתקבל
בתדהמה, אך בני הזוג יסרבו בעקשנות לפרט את הסיבות שהובילו
לפירוד. פה ושם יופרחו שמועות על הרגלים אינטימיים חריגים של
מר גייטס, אולם שמועות אלה לא יוכחו מעולם. בכל אופן, ייחתם
הסכם גירושים, ובמסגרתו ידאגו עורכי-הדין הממולחים של סתונית
שהיא תקבל מחצית מרכושו של ביל גייטס, ותהפוך לאישה העשירה
ביותר בעולם, ותשנה שוב את שמה, הפעם לסתונית בוקובזה-גייטס.
היסטוריונים, סוציולוגים וחוקרי תרבות יסכימו ביניהם כי שם
נפלא כל-כך לא נשאה שום אשה מאז ג'קלין קנדי-אונאסיס.
וכך, בגלל העדר מוחלט של יכולת לחזות את העתיד, יוסיף חנניה
בוקובזה להתחפר באדמת חולון, ולא יזכה לראות את בתו, מחמד-לבו,
סתונית בוקובזה-גייטס חוזרת לישראל, מוברחת  משדה-התעופה דרך
יציאה צדדית עקב התנפלות המעריצים, רוכשת מגרש גדול לא הרחק
מבית הקברות של חולון, ובונה עליו בית מפואר מוקף חומה גבוהה.
ושם, כמה מאות מטרים מאביה, שלא יודע דבר מכל הדברים שקרו לה,
היא תשכב ערה במיטתה בלילות, ותחשוב על חומוס רגיל-רגיל, שתמיד
היה האהוב עליה ביותר.