נמאס לי מהם, אלו שקוראים לעצמם "חברים".
נמאס לי מהם, אלו שקוראים לעצמם "משפחה".
נמאס לי מהם, אלו שקוראים לעצמם "מורים".
כולם פשוט שקרנים ומאכזבים.
אנני מסוגלת לחיות איתם כי הם לא מסוגלים לחיות איתי.
כשאגיד להם שאני עצובה הם יגידו לי "אוי מסכנה.."
ויגחכו להם בפינה.
כשאגיד להם שאני צריכה עזרה הם יגידו "עוד שנייה"
וילכו לדרכם.
כשאגיד להם "תודה רבה" הם יגידו..."ממש יכפוית תודה".

ואלו שהכי לא נמאס לי מהם, לא נמצאים איתי...
חלקם גרים רחוק, חלקם מאוד רחוק, חלקם מתו ממזמן...וחלקם נעים
בראשי אך לא לידי.