פגישה מחודשת

הוי סיוון,
זוכרת את הגן של דפנה?
את הסולמות בהם טיפסת ,
את הצעצועים בארגז החול בהם שיחקת,
גולשת מטה במגלשה הצהובה,
עוד אז כל הזמן מוקפת בחברים ,מוקפת באהבה,
מסתכלת אליי בעינייך היפות,
"קובי, תפסיק לפחד מאלו עם השערות הארוכות".
אלוהים, נא אמור לי מה עשתה,
מדוע לקחת את נשמתה?
הרי ביום כיפור, אי שם לפני עשר שנים , בזמן שאני התחרתי על
האופניים עם קובי ויוסי , בין סמטאות הבניינים האפורים, היא
בבית הכנסת הישן של קריית שרת ,שקדה והתפללה ואת עיניה
מעלה,אליך, נשאה ?
היום, כ"ה בניסן תשס"ב כותב לך סיון, נסיכה קטנה, שיר קינה.
ספרו לי קברים דוממים מה היה באוטובוס הנורא,
האם ראיתם ילדה יפה ושחומה שהשטן רצחה,
מגיח מן האפלה , בידו האחת אוחז בחנית שותתת דם ,ובידו השנייה
ספר ששמו קוראן ומחברו פלוני , אחד בשם אללה?
ילדה! שרק לא היה לך מדי חם וכואב, ואת ידיך הארוכות הושטת מהר
לאותו אחד שבו בטחת ואיכזב.
שמבעד לכל הזכוכיות המנופצות, המתכות הרותחות וגופות חבריך
לדרך החדשה צלחת להשתחל ולעמוד בתור ראשונה ,שהרי כמו כולנו את
מתכוננת כבר יותר משנתיים ליום הגדול
ובכל פיגוע שעובר,
גורלך אט אט כמו במגלשה הצהובה בגן ירד אל תוך ארגז החול.
הטבעת אפלה ומצרת, לא באיזה ספר פנטזיה, כאן, בארץ
ישראל,מדינתנו המדממת.
מי ידע וזוהי תהיי נחמתנו,את אשר נפשנו תבקש - בצעדם המהיר של
קרובינו אל להבות האש.


כבר בביה"ס היסודי דרכנו נפרדו, ומאז לא ראיתיך,
כשראיתי את תמונתך בטלויזיה, נזכרתי במטושטש בהקדשה שכתבת לי
בספר זיכרונות
לרגל עזיבתי את העיר.
תמונתך התנוססה בגאון במעלה הדף הורוד מחייכת וקורנת כמו בזו
המופיעה בכלי התקשורת.
לשנינו היו חלומות גדולים,שהיינו בטוחים שנגשים במהרה.
קבענו שבעוד 10 שנים נשמע אחד על השני בטלויזיה, ואז נוכל
להיפגש כי נדע לאן הובילו פנינו במרוצת השנים.
השנה בה נכתבו ההקדשות, הייתה 92'.
ספר הזיכרונות, לצערי, לא בידי.  
מחר ב 11:00, בבית העלמין הצבאי של חולון, ניפגש מחדש.

סיון וינר, יהי זכרך ברוך.