אין כמו נוף זה בין שדות העולם,
דשא ירוק כמו כאן לא תמצאו ברחבי תבל.
עין, הצופה על יופי האזור, תראה:
מאות כלניות אדומות כשקיעה,
כאילו מברכות הן את בוא המבקר.
אלפי פרחי בר בצבע רך ואחיד,
כאילו מנסים הם להבליט את יופי הכלניות.
הרים גבוהים כעננים ברקיע,
כאילו סוגרים הם את יופי המקום מעיני היקום.
אך אין כאן קול ואין כאן עונה,
אם נופל היה עץ, איש לא היה שומע את נפילתו.
ריק ושומם המקום, והשתיקה שולטת בכל.
אלמלא התיש המקפץ בין פרחי השדה,
היה האדם חושב שמת האזור.
מתרוצץ התיש, ומסתובב בין גבעה לבקעה,
בחפשו את הכלניות היפות מכל.
בודק וחוקר כל פרח ועלה,
מריח וממשש כל ניחוח ומרקם .
וכשאותן מוצא הוא לבסוף,
לא מבזבז אפילו שנייה למחשבה,
ואת גופם העדין לועס ובולע.
יופים השלו אבד לעד,
ניחוח צופם התנדף ונכלם.
רק פרחי הבר נשארו לבדם,
אך אין דאגה, כי הסכם אפל כרתו עם השטן,
והרי ידוע שרם התיש בין החיות והציפורים,
ולכן, לתיש - רק הטובים מגיעים... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.