מהלך חיים בתויות מקוטלג ומונח על מדף.
מפלצות שהייתי חושפות שיניים תאבות לנשוך. פוערות ניבים
מדמדמים ולשון ארוכה של זיקית  שמתאמצת לאסוף לתוכה את כל מעטה
הלחיים הרטובות.
רוך שאיש אינו רואה הופך לקוצים שאיש אינו מרגיש. שיערות
סומרות בחוסר איכפתיות והעולם כמנהגו נוהג.
חתול מקשית את גבו. ריסים ממצמצים מפני השמש המסנוורת.

מה אומרים? מה יגידו? איך יבכו? האם יבכו? מה אומרים? מה
חושבים? מה אומרים? מחשבות מטלטלות אותם אך לא אותי. אותי דבר
לא מטלטל. שקט מנוחה גאולה סוף.

עיניים פעורות מתבוננות סביב. עיניים כחולות קטנות גומעות
עולם. מצטמצמות לכדי סהרונים של ים בצחוק מתגלגל. עיניים
גדולות וחומות קרועות ממעל. עגולות ובוהות.
שנים של ניסיון אימון משחק ופרספקטיבה ויד קטנה לופתת יד
גדולה. עוצרת בעדה מחזיקה אותה פועמת לוחצת אוהבת.
שביל קטן מתפתל. יורד מהמצח אל בין העיניים מחליק וזולג מהאף
ללחיים ונכנס מבעד לשפתיים. מי חיים. דם. צחוק ילדים ודממת
מוות מרחפת.

מה אומרים? מה יגידו? מה אומרים? אומרים? אומרים?? מדוע לא
עכשיו? יגידו? ירגישו?
מתוך כל הפיות הקטנים והגדולים הצועקים והאלמים.
א-מא.
רוך ניגון כמעט בלתי מורגש.
צוחקת נאנקת משתנקת.

עיניים חומות גדולות מביטות בעיניים כחולות קטנות.