אני זוכרת את היום הזה,
היום בו כולם שתקו,
היום בו ראיתי את זה.
אני לא יודעת מה זה בדיוק..
אבל זה שינה את כל חיי,
את עצם קיומי,
את מעשיי...
אני בתהייה,
לכל הרוחות מה זה היה??...
אבל אולי זה לא כל כך חשוב לדעת..
כי זה עשה לי טוב,
אני אדם שונה עכשיו,
אדם יותר טוב,
יותר עמוק, אציל,
כנה וישר,
אוהב, אכפתי, בטוח בעצמו...
אבל עם ארשת צחוק אדירה
חיוך רחב תמיד, ומבט תמים ואופטימי..
ושאני חושבת על זה עכשיו,
אני יודעת מה ראיתי,
ראיתי את עצמי,את נפשי שהתבגרה לה...
אבל מי שאל אותה בכלל, מי ביקש ממנה להתבגר כל כך מהר?
אבל אני מרוצה... :)