לילה,
תל אביב ישנה,
יושבת מכווצת בפינת רחוב אפלה.
מסביבי בדלי סיגריות של רגשות נעולים
מסריחה מהכחשה והרהורים מבולבלים.
ובדמיוני רואה אותך, מתקרבת
נוגעת בי בקסמך השחור,
מחברת את רסיסי ליבי מחדש
ולוחשת אל תבכי,
זה היה רק חלום.
ולרגע מתנתקת מאשליות בהקיץ,
ותוהה מתי אפוצץ הבועה,
מתי אוהב עצמי מספיק בשביל לשכוח אותך,
עד מתי אמשיך לרדוף אחרי משהו שאף פעם לא היה?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|