אני אהיה בסדר. באמת. אז מלב שבור מתים ומי שמדוכא באמת מתאבד,
אז אי אפשר לבד ואי אפשר כשקשה, לצחוק זה טוב ולבכות זה גם טוב
ולהתכחש לרגשות זה רע. אנשים חזקים הם אמיצים נורא, בגלל זה לא
צריך לרחם עליהם, את הסימפטיה צריך לשמור למי ששביר. שימחה זאת
מטרה, מלנכוליה מצטלמת טוב, שעמום וסתמיות לא שווים התייחסות
מיוחדת, זה קורה לכולנו ויהיה בסדר, תישברי לרסיסים ואז נעזור
לך להדביק. זעם זה פוטוגני, כשבא לך לצרוח תצרחי, ותשברי איזו
צלחת אם את יכולה. ואז תחתכי את הוורידים עם השברים, ואנחנו
נאשפז ונטפל ונדאג, כי כשאת באמת במצב קשה איכפת לנו. את יכולה
לשלוט בדמעות? נו, אז את בכלל לא מבינה, את לא יודעת מה זה
כשבאמת כואב. את הטיפוס השורד, את לא צריכה את עזרתנו.
תתמוטטי, ואז נבין, יש לנו כלים להתמודד עם מי שלא יכול יותר.
את בוכה (כמה חבל), מושיטים לך יד, קחי אותה. אם את יודעת לקבל
עזרה את לא מקרה קשה, תראי את אלה שמנסים לעזור להם והם לא
מוכנים. זוזי הצידה, את לא רואה, יש לנו פה מקרה סופני, פגיעה
קריטית, קחי, תלחצי את התחבושת אל הפצע, תחזרי עוד שבוע נשים
לך תפרים.
לכו, טפלו במישהו שהדמעות שלו מתגלגלות מזווית העין והפצעים
שלו מדממים ומכתימים ומלכלכים. ואל תקשו על עצמכם, ואל תטרחו
לחשוב פעמיים אם אני באמת מתכוונת לזה, כשאני אומרת - אני אהיה
בסדר. באמת.