[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ארז רונן
/
קופסא

לפני שלוש שנים מצאתי קופסא.
קופסת עץ כזאת,ממש ישנה, הצבע הדהוי שלה היה מין חוםשחור כזה,
היא לא היתה הכי סימטרית בעולם, והיה לה מכסה שכשפתחו אותו אז
היה קצת חריקה כי הוא היה חלוד. אבל עדיין, למרות שהקופסא לא
הייתה מושלמת ולא הייתה כל כך יפה (אמא שלי אפילו אמרה שהיא
בחיים שלה לא ראתה דבר יותר מכוער מזה), למרות הכל הרגשתי שהיא
הייתה מספיק טובה בשבילי, ושמתי בה את הביטחון העצמי שלי.
ככה עברו שנתיים בערך, שבהם הלכתי עם הביטחון העצמי בקופסא.
תמיד כשהייתי צריך קצת ביטחון בשביל דברים אז פתחתי את הקופסא
ולקחתי אותו משם, ככה הכל הלך לי קומפלט, בדיוק כמו שצריך,
והחיים היו מאושרים.
הכל היה נפלא עד שלפני שנה בא איזה ערס אחד וחטף לי את הקופסא
מהידיים. ככה באמצע הרחוב ובאמצע היום, כשכולם ראו. ראיתי אותו
ממשיך לרוץ עם הקופסא שלי ברחוב. ראיתי איך הוא צחק לעצמו
ברשעות, ובחיי שרציתי לרדוף אחריו אבל לא היה לי מספיק ביטחון
בשביל זה.
ומאז אני בלי קופסא, וגם בלי בטחון עצמי.
פיטרו אותי מהעבודה חודשיים אחר כך על 'חוסר מוטיבציה'. אמרתי
להם שזה לא נכון ושמוטיבציה דווקא יש לי בשפע (בשקית במחסן),
אבל הם אמרו שזה לא זה, ושאם אין ביטחון עצמי, גם מוטיבציה
אין. זה הולך ביחד, מסתבר.
לקחתי את הפיצויים שלי, אמרתי להם ללכת להזדיין והלכתי לחפש
עבודה אחרת, רק שבשום מקום לא הסכימו לקבל אותי.
ככה זה בחיים, בעבודות לא מוכנים לקבל אף אחד שאין לו ביטחון
עצמי. כל בוס שרואה בחור צעיר, לא מגולח ומגמגם מפחד בראיון
עבודה, לא ייקבל אותו, אפילו לא למשרת מנקה.
אבל מה אני אעשה? אני אשם שהערס הזה גנב לי את הבטחון העצמי
לפני שנה? תאמינו לי שאם הייתי יודע שהוא עומד לגנוב לי את
הקופסא אז לא הייתי יוצא מהבית באותו יום.
חשבתי כבר שזהו, שהכל אבוד, שאפילו קבצן בדיזינגוף אני לא אהיה
כי אין לי מספיק ביטחון עצמי לבקש כסף מזרים, ואז, לפני כמה
ימים ראיתי אותה. זה היה כשיצאתי עם הכלב לטיול, ואז הוא השתין
על איזו ערימת זבל והנה היא היתה, זרוקה שם איפה שכל הכלבים
משתינים.
היא כבר לא הייתה חומה בכלל, רק שחורה מלכלוך, היא היתה
רטובה, נוזלת ושבורה קצת בפינות, אבל היא עדיין הייתה הקופסא
שלי. יכולתי לזהות אותה בכל מקום.
לקחתי את הקופסא בהתרגשות והרגשתי שעדיין יש משהו בפנים. יופי!
הביטחון שלי עדיין שם! עכשיו, סוף סוף, אחרי כל הזמן הזה יהיה
לי אותו בחזרה!
פתחתי את המכסה, מה שהיה מלווה, גם עכשיו, בקול חריקה נוראי,
ובמקום הבטחון העצמי שלי היה שם כדור כחול זוהר. לקחתי את
הכדור הזוהר מהקופסא, והרחתי אותו קצת. כשזה לא עשה כלום,
ניסיתי לטעום אותו, אבל גם זה לא עזר. זה לא היה הביטחון העצמי
שלי, זה היה משהו אחר. משהו ששכחתי שבכלל הכנסתי לקופסא הזאת
מלכתחילה. זאת הייתה הגאווה שלי. בלעתי את הגאווה, ואז זרקתי
את הקופסא חזרה לזבל ליד של הכביש. מה אני אידיוט? מרים ככה
זבל שאני מוצא ברחוב, מלא בשתינה של כלבים? לא פלא שאין לי
בטחון עצמי ככה!

2.8.1999
17.1.2000
2.10.2000







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
חתול?





אל תבהה בקיר,
תנשק אותו!


תרומה לבמה




בבמה מאז 23/8/99 4:19
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ארז רונן

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה