מה היא שנאה....

כשאני חושב על שנאה אז אני מגיע למסקנה מעוד מעניינת, רוב
האנשים שאני מכיר לא מרשים לעצמם לשנוא זתומרת כשאני שואל
אותם
"את מי את/ה שונא/ת?" אז הם עונים "אני לא שונא/ת זה אסור!!"

אז אני מתחיל לחשוב, מה זאת השנאה הזאת שהרוב מתנגדים לה...
כל האנשים האלה שאומרים לי שאסור לשנוא אז לדעתי הם סתם
שקנים!! בלי להעליב כמובן.
זאת אומרת שבתוך תוכם הם שונאים כמו שהם אוהבים! אין בן אדם
שלא אוהב, אפשר לאהוב הכל אבל ממש הכל אבל מצד שני אפשר לשנוא
הכל, זאת אומרת שאין בן אדם שלא שונא! כמו שמחליטים שאוהבים
מישהו או משהו אז ככה גם מחליטים ששונאים מישהו או משהו. השנאה
בדרך כלל נופלת על מישהו בבום אחד גדול, בלי שום התרעה מוקדמת,
"אני שונא אותו!"
כמו שקל לאהוב אז ככה קל לשנוא.

אז אני ילד שמן, מה לעשות, אני חייב לשלים עם העובדה הזאתי.
למרות שאני לא "כזה" שמן בכל זאת יש לי עודף משקל.
בהתחלה זה לא הציק לי במיוחד אבל אחרי שאני מקבל הערות מצד אבא
שלי אז מגיע השלב שאני חושב ומגיע למסקנה שאני באמת לא מי יודע
מה במשקל באידיאלי. מי בכלל יודע מה זה משקל אידיאלי?! אבל
עזבו זה לא הנושא כאן!
טוב אז הנה אני שוב קם בבוקר (כמובן שאני לא רוצה לקום וללכת
לבית ספר!) ומתכונן לבית הספר, כמובן שאני עומד לאחר, לא עובר
יום שבו אני לא אאחר לבית הספר! כן אני בן אדם שאוהב לאחר, מה
לעשות!
טוב, אחרי שיצאתי מהבית והלכתי איזה עשרים דקות אני מגיע לבית
הספר בשעה שמונה ועשרים איחור של עשר דקות, לא כזה נורא אבל
בכל זאת איחור. אני נכנס לכיתה ולפני שהמורה מספיקה להגיד "למה
אתה שוב מאחר?" אחד הילדים צועק "הוא שמן, הוא שמן, הוא שמן"
המורה מתעלמת כאילו כלום...
טוב נו הנה עבר לו השיעור ואז בא עוד אחד והגענו להפסקה
הגדולה! אני לא סובל את ההפסקה המעצבנת הזאת, כל פעם שאני יוצא
מהכיתה כולם מתחילים להציק לי כי אני ילד קטן ושמנמן.
אני יוצא לי מהכיתה לא מספיק לעבור איזה שניי מטר ופתאום (זה
די צפוי!) זוג המפגרים הנודע מתחילים להציק לי! כרגיל.
אבל משום מה עוד מצטרפים אליהם. כאן אני כבר מקבל הלם!
הם מתחילים בירידות פשוטות כאלה שכולם מכירים, ואז זה מגיע
לדחיפות. אחרי כמה דקות אני מקבל את המכות של החיים שלי
והעניין הכי כואב הוא זה שכל בעיטה של אחד מהם חודרת ישר ללב.
מרוב דמעות אני כבר לא רואה כלום.... הכל כואב, אבל עם כל הכוח
שנשאר לי אני קם ורץ מהר ככל שאני יכול, רץ מהבית ספר, מהמקום
המגעיל הזה...
אני מגיע לפתח הבית נרגע קצת. אימא פותחת את הדלת ואני נכנס
בדרל היא שואלת "מה פתאום אתה בבית?" אני עונה שסיימתי מוקדם.
נכנסתי הביתה עליתי לחדר והלכתי לשחק קצת במחשב....
כעבור זמן קצר אבא חזר הביתה מהעבודה, למרות שאבא שלי מציק לי
וכל זה בקשר למשקל אבל הוא נחמד כזה, צחוקים איתו.
הנה הוא עולה עלי לחדר, כנראה להגיד שלום.
הוא נכנס לחדר, לא אומר כלום, נועל את הדלת, ואומר לי "המורה
שלך התקשרה ואמרה שהלכת באמצע הלימוד הלימודים...?! זה
נכון?!"
אז עניתי שכן...
רגע של דממה...
פתאום אני מקבל אגרוף לפנים!!! באותו רגע ידעתי שאני עומד למות
מכאב, ואכן צדקתי, קיבלתי מכות ומכות כאלה, יותר גרוע מבית
ספר,
והכל ביום אחד...... עד כמה שהוא "אוהב" אותי ככה הוא גם
"שונא" אותי.... מצא לעצמו דרך להרגע אחרי עבודה.......

וכאן אני בא ואומר שאהבה זאת גם שנאה, ושנאה זה חוסר איכפתיות
מושלם, ושהצעד בין אהבה לשנאה הוא יותר קרוב ממה שאתם יכולים
לתאר....