לאחר שנכשלתי בטסט הרביעי, חזרתי הביתה בבעסה רצינית. אבא שלי
אשר הבחין בעצבותי שאל אותי "אלי מה קרה למה אתה נראה נורא"
עניתי  "נכשלתי היום בטסט הרביעי שלי". אבי הסתכל לי בעייניים
ואמר "אלי אני חייב לגלות לך סוד משפחתי, אתה יודע שאח שלך
ואחות שלך עברו בטסט חמישי" עניתי "אבא אתה לא מעודד אותי",
אבי השיב בנימה רצינית "למה לדעתך הם עברו בטסט חמישי?", הם
עברו מפני שיש מסורת במשפחה אם מישהו לא עובר עד טסט חמישי אני
משחד את הטסטר ואפילו הרב אישון (הרב של המשפחה) הביא לי אישור
הילכתי לענין" קמתי וחיבקתי את אבא שלי ואמרתי "אבא אין כמוך
בעולם".

ביום הטסט נכנסתי לאוטו מלא בביטחון עצמי. הטסטר חייך, החזרתי
לו חיוך וחשבתי בלבי "שהטסט הזה בכיס שלי". בתחילת הטסט נסעתי
ברחובות הרצליה נהגתי אפילו די טוב.
לאחר כעשר דקות של נסיעה בתוך העיר יצאנו לכביש המהיר הרצליה-
תל אביב.
מרוב ביטחון עצמי חשבתי בלבי "מה כבר יכול לקרות, הטסטר משוחד
והרשיון בידיים". ברוב הדקות הראשנות של הטסט נסעתי במהירות
120 בערך לאחר כמה דקות העליתי את המהירות ל150. לפתע פתאום
משאית של חברת תנובה שנסעה לפני עשתה עצירת פתע, לא היה לי
מספיק זמן לבלום נכנסתי בו בשיא הכוח, הטסטר נזרק דרך החלון,
כרית הביטחון שלי התנפחה ובלמה אותי מלעוף דרך החלון.

אני לא זוכר הרבה אחרי כן, רק שהתעוררתי בבית חולים בילינסון
מוקף פרחים והרבה פרצופים מוכרים, הדבר הראשון ששאלתי "מה שלום
הטסטר?" אבא שלי אשר היה בחדר ענה "בן הטסטר מת, ואתה נכשלת
בטסט".