אני וקרלוס?
איפה אני מתחילה? הכרנו לפני בערך חמש שנים, היינו יחד ארבע
וחצי.
ידיד משותף הכיר בינינו. לקח לי זמן להתרגל לכל החלקים שבו,
אבל אחרי חודש-חודשיים, זה היה מדהים! בזכותו הגעתי להמון
מקומות שבלעדיו לא הייתי אפילו חושבת עליהם.
טיילנו המון יחד, תמיד בנסיעות ארוכות הוא נעשה רעב, אז עצרנו
בהמון תחנות דלק ואכלנו. הוא היה הראשון שלי, תמיד חשבתי
שאשמור את עצמי לגיל מסויים, אבל עם קרלוס זה היה פשוט משהו
שהייתי חייבת להשיג... זו היתה חוויה כל פעם מחדש. עשינו את זה
די הרבה, כך שחוויתי המון חוויות איתו. הוא היה מדהים, כשהוא
היה לי בין הרגליים. הייתי בטוחה, מוגנת (גם תמיד נזהרנו). הוא
היה חם, חלק, הוא הפעיל את כל הגוף שלו. כל חלק עשה בדיוק את
מה שהוא היה צריך לעשות- לגרום לי להנות ולהרגיש בטוחה.
הוא היה גבוה וכהה, כמו שאני אוהבת. תמיד מצוחצח ונקי-תמיד
מריח טוב. סימטרי! הוא היה נורא סימטרי, צד ימין וצד שמאל-זהים
לחלוטין.
בטיולים תמיד הלכתי לאיבוד ואחרי שעה-שעתיים תמיד מצאתי אותו
מחכה לי באיזה חניון בעצבנות.
את הטיול האחרון אני בחיים לא אשכח. ארזתי לנו צ'ימידן,
סנוויצ'ים, וג'ריקן מלא ויצאנו. בצומת רעננה התחילו הבעיות.
תמיד הסתדרנו-קרלוס ואני, אבל משהו קרה באותו הרגע, אני לא
יכולה להסביר.
מאז אותו רגע הוא היה אנטי, קר כזה, הוא לא היה עצמו, נוקשה,
לא חלק כמו תמיד, לא זורם כמו תמיד. עושה בעיות, רעשים..
בכל אופן, בצומת השרון פתאום הגיחה לנו פיאט לבנהמ שום
מקום.אמרתי לו, הוא לא הקשיב. ניסיתי לעצור אותו. שום דבר לא
עזר.    התנגשנו.
אני איכשהו קפצתי וניצלתי, כלומר צלע שבורה, כווייה ביד,
וקרסול נקוע. הנהג של הפיאט יצא עם רגל שבורה -הבן זונה...
כשהשתחררתי מבית החולים, שאלתי את הרופא אם הוא יודע משהו על
קרלוס- הוא אמר שלא.
עשיתי טלפונים, נפגשתי עם אנשים, כולם אמרו שהם לא יודעים או
שהם פשוט שתקו. בסופו של דבר הגעתי לבחור הזה-למוסכניק, שהכיר
בינינו כדי לברר מה עם הביטוח. הוא אמר שקרלוס היה טוטאל לוסט.
קפאתי במקום. הוא הציע שנתרום את חלק החילוף שלו לאופנועים
אחרים.
"טוב,רק תשיג לי מחיר טוב עליהם",  דרשתי.
עכשיו אני מוכנה למשהו יותר גדול, בסביבות ה-1200 סמ"ק.