(מוקדש לענבל ענביאן מקציר)
דולציאנה שחורת השיער
ששיערה מתבדר ככנפי טחנות הרוח
שטעמה כטעם י ין שרף טעים
ולא כשיכר דלוח,
יפה היא, ונוצצת
כמו השמש המשחקת על שריוני
כמו הילת נצחון הטוהר
בקרב רחוק וססגוני
רגליה הצנועות קלות הן
בצעדה על אדמת הקודש
כטפיפת רגלי הסוס
הרץ אל החופש
אפה גאה ככידון שאוחז
אך אורכו אינו כה רב
התנהלותה אצילית היא
וחיננית כסוסי השש אלי קרב.
אוה, דולציאנה,
חמדתי,
למענך הייתי יוצא אל מותי!
(אם רק שיר זה היה אמיתי)
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.