הוא אף פעם לא היה הדג הכי מוכשר בבריכה... גם לא הכי יפה, בטח
שלא הכי חכם. הוא היה סתם עוד דג, ממוצע ומטה.
כשהיה הערב יורד, יכל היה לראות את הכוכבים מבעד למסך המים
הבוהק. תמיד ניסה לאכול אותם - מעולם לא הצליח.
כל כך התאכזב כשזינק לעבר הכוכב הזוהר והגדול ביותר שיכל
למצוא, ופיו הפעור התמלא מים בלבד... תמיד תהה מה טעמו של
הכוכב.
בתוך תוכו, למרות שמעולם לא טעם כוכב, ידע שלכוכב יהיה טעם
שמרטיט אותך מבפנים, גורם לאגלי זעה לעלות על מצחך, ולמין
הרגשה מתוקה בבטן. כן... הרגשה מתוקה בבטן...
אותו ביטחון דחף אותו לנסות כל ערב מחדש. כל ערב ניסה - וכל
ערב הושבו פניו ריקם.
ביום הולדתו גייסו חבריו כסף, וקנו לו כרטיס טיסה לאותו כוכב.
הוא היה מאושר! הוא כבר הרגיש את הרטט מבפנים, את אגלי הזעה
עולים אל מצחו, ואת ההרגשה המתוקה-מתוקה בבטן.
הדג עלה למטוס הראשון שיצא באותו בוקר, מלווה בכל דגיגוני הים
שבאו להפרד...
לאורך כל שעות הטיסה הוא דמיין איך זה יהיה לאכול את הכוכב...
הוא הרגיש שפרקיו רפויים ובטנו מדגדגת מבפנים. הוא לא ידע איך
לקרוא לתחושה הזאת - אבל הוא התרגש. התרגש מאוד.
לבסוף הגיע ליעדו. הכוכב קיבל אותי בחביבות. חיבק אותו חזק,
טפח לו על השכם ושאל "אחי, מה המצב"? "איך איך היתה הטיסה"?
הוא נראה די חביב... הרהר בליבו הדג, וענה לכוכב מחויך, עדיין
מתרגש מהמחשבה על הטעם הנפלא שמצפה לו.
הם אכלו ביחד הרבה סוכריות טופי, שיחקו שש בש, הריצו בדיחות,
והיה להם ממש נחמד ביחד.
בלילה הציע הכוכב לדג מיטה ואמר לו ליל מנוחה. הדג חשב לעצמו,
שאולי הוא לא הכי מוכשר, יפה, או חכם, אבל תמיד היה לו לב טוב.
ולאכול כוכב כל כך חביב, זה לא מעשה טוב במיוחד...
הוא הרגיש ברטט, אגלי הזיעה, והרגשה המתוקה בבטן, מתפוגגים
לאיטם... אך מחשבה חדשה כוננה במוחו. הוא רכש חבר. כן... חבר
אמיתי... הוא לא היה בטוח שידע מהו חבר אמיתי, אך אם יש דבר
כזה, חשב, זה בטח זה!
אותו לילה סבל הכוכב מנדודי שינה. הוא חייך. כבר הרבה זמן
התאווה לכך. הכוכב הביט בדג הישן, ורכן לעברו, מתרגש לקראת
העתיד לבוא.
"כן"... חשב לעצמו הכוכב "תהיה לי הרגשה מתוקה בבטן"...