התיישבתי לידה הבטתי עמוקות לתוך עינייה, רק לאחר זמן מה שאני
מביט בעינייה והיא בעיניי היא החליטה לדבר. היא אמרה לי על כך
שהוא נפרד ממנה ושמאד עצוב לה. לראשונה אני הרגשתי שאני יכול
לתרום לה בכך שאהיה שם בשבילה ואתן לה את מיטב עצתי למצב שלה.
בלי שום אינטרס מהצד שלי בלי שום רגשות קנאה או תיסכול.
היא הרי הייתה האהבה הראשונה שלי, היא הרי הייתה הראשונה שלי
בהכל.
היא הייתה הראשונה שלי בסקס, באהבה ובכלל בהכל. ועכשיו אחרי
כמעט תשעה חודשים שאנחנו לא ביחד היא חזרה אליי כדי שאהיה שם
בשבילה. ואני סוף סוף הרגשתי שלם ביחסים שהיו לי איתה כרגע שהם
יחסי ידידות בלבד.
בעוד אני מקשיב ומנסה לגבש איזה שהיא דעה על המצב הרגיש שלה.
היא לפתע נישקה אותי, לא נשיקה כזו של ידידים אלא נשיקה שאומרת
אני רוצה אותך.
לרגע התבלבלתי ולא כל כך ידעתי מה לעשות. אך מייד התעשתתי
ואמרתי לה "לא אני לא מוכן שאת תיהיי סתם אקט מיני בשבילי את
יותר מזה" היא שהייתה כל כך קרובה אליי שהרגשתי את נשמותיה על
פניי
אמרה לי "אבל זה לא חייב להיות סתם, אתה יודע מה דעתי בנושא"
. הסתכלתי עליה וחשבתי לעצמי שברור שאני יודע מה דעתה היא לא
רוצה אותי כחבר שוב אלא רק כי כיף לה לשכב איתי ולנשק אותי אז
היא כאן. ואז ראיתי שחזרתי אחורה 8 חודשים, ראיתי שגם שם היא
לא רצתה אותי יותר מאשר סקס או אקט מיני כזה או אחר. למעשה היא
לא השתנתה כמו שחשבתי. ואז אמרתי לעצמי האם העיקרון הזה של לא
לתת לה לגעת בי משרת אותי כרגע. ואחרי מחשבה קצרה של כמה מאיות
השנייה חשבתי  על כך ועניתי לעצמי "לא העיקרון אינו משרת שום
מטרה" למעשה העיקרון חוסם ממני לעשות את מה שאני רוצה באמת
לעשות. לקחתי את הרצון הזה ועטפתי אותו בעיקרון שחסם אותו.
בזמנו העיקרון שירת אותי כמו שצריך אך כרגע 9 חודשים אחרי,
העיקרון שלא "אני לא אגע בה רק אם ניהיה חברים אז כן" לא משרת
כלום הוא למעשה מונע ממני לעשות את מה שאני באמת רוצה. וזה
להיות איתה, לשכב איתה, לגעת בה. היא עלתה מעליי בפראות יתר
כזו כמו איזה שהוא רגע של אמוק בילתי נשלט. והתחילה להפשיט
אותי. ובפעם הראשונה מאז הפרידה לא הרגשתי אשם על כך שאני עושה
את זה. אחרי שהיא התפשטה ואני עירום מעליה מנשק אותה בתשוקה
רבה. שלחתי יד לכיס המיטה לשלוף קונדום. למרות שהיא הייתה
הראשונה שלי אני לא מסתכן לא בהריון ולא בשום מחלה כל שהיא,
אני מחפש ומגשש אך אין שום קונדום. אמרתי לה שאין ושלא נוכל
לשכב. היא התחננה בפניי בבקשה רק פעם אחת בלי קונדום. התעקשתי
ואמרתי לה לא אין סיכוי. לאחר זמן מה שאני התחממתי מאד וגם היא
התחלנו לשכב בלי קונדום בכלל. לא גמרתי כמובן אך שכבנו וחדרתי
אליה בלי קונדום. אחרי זה אמרתי לה שלא אני לא יכול לגמור
בצורה כזו כי אני לא רוצה ילד בחיי כרגע. היא אמרה לי שאני
צודק, ושזה לא משנה ולא נורא. היא הרימה אותי מעליה והתחילה
למצוץ לי בצורה כל כך פרועה שלא לקח לי אפילו שנייה וכבר
גמרתי. התפרקתי לגמרי, אחרי חודשיים שלמים הייתי צריך התפרקות
כזו. היא עישנה איתי סיגריה והלכה הביתה. אני כמובן שהלכתי
לישון.
כמה ימים אחרי זה באחד הבקרים התעוררתי בבוקר הכנתי לי אוכל
ופתחתי את האינטרנט לראות מה קורה. ואז נתקלתי בכותרת שעיניינה
אותי. "נערה בת 18 התלוננה למשטרה שהחשוד הדביק אותה באיידס
במכוון" אמרתי לעצמי וואוו איזה אנשים זבל יש בעולם הזה שהם
נדבקים באיידס והם מדביקים אחרים בכוונה. אני נכנס וקורא את
הכתבה. כתוב על נערה בת 18 שיצאה עם מישהו בערך חודשיים הם
שכבו הוא ידע שיש לו איידס ולא אמר לה בכוונה ואחרי שהם שכבו
הוא עזב אותה. היא מספרת שהיא שכבה עם עוד מישהו אחרי שהיא
נדבקה ועוד לא גילתה את זה. ויכול להיות שגם הוא נדבק והיא
מצטער אם ה קרה. אמרתי לעצמי וואוו גם היא מטומטמת שהיא עשתה
את זה אבל בכל זאת לא היה לה איך לדעת שהיא נדבקה. צילצול
בדלת. אני פותח ת'דלת ורואה מולי שוטר. "כן קרה משהו אדוני
השוטר" השוטר נכנס וביקש ממני לשבת. הראש שלי מתחיל לעבוד
חשבתי על אמא שלי שאולי קרה לה משהו או שסבא שלי נפטר הרי הוא
חלה בסרטן מאד חמור שמתפשט כל הזן. או שזה אולי אחי הגדול
שנהרג בצבא או אחי הקטן שנהרג בתאונת דרכים תכוננתי לרע מכל.
אני יושב מולו רועד כולי וכמעט שבוכה לאור כל המחשבות הנוראיות
והתסריטים המזוויעים שעברו בראשי. השוטר אמר לי את הדבר שהכי
לא רציתי לשמוע.
"אייל אני עסקתי בחקירה על הנערה בת ה18 שנדבקה באיידס שהבן
זוג שלה הדביק אותה בזדון" את שאר המשפט כבר אני לא שמעתי אני
ידעתי מי זו ידעתי את מי היא הדביקה יום אחרי אני פשוט ידעתי
שאני הוא הבן אדם שנדבק שיש לי איידס חשבתי ל החיים שלי וכמה
הם יפים ועל העולם ויופיו. השוטר המשיך לדבר כל מיני אך מי
הקשיב לו אני הרי מת אני נחשב כמת חרצו לי גזר דין מוות ואין
בכוחי לעשות כלום כדי לשנות זאת.
השוטר המשיך ואמר "אז אתה מבין אנו צריכים את עזרתך כרגע היא
מאד חולה וגם הוא" הוא הביט בי וחיכה לתשובה.
"האם שמעתי נכון" חשבתי לעצמי בראש הוא אמר "הוא?"
מה זאת אומרת הוא כלומר שזה לא אני?
"אדוני השוטר אני לא הקשבתי למשפט האחרון מצטער האם אמרת שהוא
חולה?" שאלתי בקוצר רוח.
השוטר מביט ואומר "תגיד לי אין לך בושה? אתה לא מקשיב, יסמין
החברה הכי טובה של דנה שלפי מה שהבנתי היא חברה שלך לשעבר היא
חלתה באיידס והדביקה את חבר שלה לשעבר. הם צריכים עזרה אני
זקוק לעדות ממך לגבי הבן זוג הנוכחי שהיה לה זה שהדביק אותה."
והשוטר סיים דבריו.
אני הבטתי בו מאד מבולבל ואמרתי "כן , כן אין בעיה אני אמסור
את העדות"
מסרתי את העדות ואחרי חודשיים הבן זוג שהדביק אותה נכנס
למאסר.
אני לא ראיתי את בת זוגתי מאז. אך בלכתי להבדק לאיידס בכל
מקרה. היום כנשא איידס אני חושב על החיים אחרת ונלחם איתם בכל
יום ויום. מסתבר שהסקס שהיה לי עם אחת הבנות בבית ספר הדביק
אותי באיידס גם.
האמנם אני מדבר על בקלות ראש אבל זה רק בגלל שאין לי הרבה זמן
לחיות איתכם כאן. ואני לא מתכוון לבזבז גם לא שנייה אחת על
בכי.
אני צוחק ונהנה משארית חיי הקצרים.

"עיתון ידיעות" 12.7.2002
בן 17 נמצא ללא רוח חיים בחדרו
לאחר שהתאבד בירייה, סיפור זה של חולי איידס המבצעים התאבדות
אינו חדש במדינה שלנו..."