ממליצה בחום לקרוא עם "יום אחד" של מורן גמליאל ברקע (אומנם
לא נכתב בהשראת השיר, אבל מוסיף משהו לקריאה...)

שנה אחר שנה
חבילות עטופות ניצנוצי בגרות
זיקוקים באורות חופש
בלונים מבריקים, מתנפצים תחת רגלים מאושרות ברעש גדול
סרטים צבעוניים נושאים הבטחות ליכולת וזכות
ברכות מחייכות במתיקות שפתיים נושקת לעתיד
עוגות גדולות בטעם השוקולד של המחר
נרות מאירים על חיים ועל זמן שעבר
חגיגה, ריקודים ושמחה לצלילי עצמאות

תיבות קודרות מלאות מסיכות אטומות וקשיחות
כל שנה "מתנה" אחרת
תחילה     א י פ ו ק
ואז בושה
שקר
ומיד צביעות
התאמה
פחד
שנאה
ואטימות
ועשרות מסיכות חוכמה ואהבה שהן כאין וכאפס לעומת חוכמתו
ואהבתו של תינוק בן יומו

וכשתגדל
תבין

כי ברגע שתקבל מסיכה עורגת
מסיכת געגועים
הבנה
ועל פניך יופיע מבט אבוד
בראותך ילד
והוא ערום
לא יושב בתוך כלוב זהב נוצץ ויפה כשלך
וכה יפה הוא במערומיו
כה טהור

בו ברגע תבין שנותרה רק מסיכה אחת שתעניק את החופש שאיבדת
למתנות העבר.