ודע שהרוכב על החמור צריך להזהר מאוד הרבה, שלא לעד יחזיק
החמור ברוכבו ולא לעד יוחזק החמור בחמוריותו, שהרי מצינו
שאתונו של בעלם פתחה פיה ודברה ונגלה שהיתה לה בחינת נפש
המדברת אע"פ שהיא חמור ואף שהיא אתון. וצריך הרוכב לבדוק עצמו
הרבה מאוד שהוא לא בחינת בלעם בחינת בל לעם בחינת בלע עם ובטרם
יבוא לסוף דרכו יצא מכלל בלע המות לנצח ויבוא לכלל בלע הנצח
למות והרי בלעם שברך את ישראל נקרא רשע ומקלקל וכך כל האומר מה
טוב ישראל לצריך להיזה באוחזו במקל, שהרי בלעם הכה האתו והיה
בחינת מה יגבר איש ובאמת מה גבר שלא כבש את יצרו על האתון והכה
אותה ?
והרי היה צריך לה לאתון ולו זכרה ולא האזין את דבריה לא היה
נקרא בלעם הרשע. ואף באברהם כך יכול היה להקרא אברהם הקשע. אלא
אברהם אבינו היה, אב המון גויים, ואף שאמר שבו לכם פה עם החמור
לא שכח את נעריו, היינו נעירותיו של החמור, היינו דיבורו בחינת
ותפתח את פיה, שגם חמורו של אברהם דיבר עמו ואם לא היה מאזין
לדיבור הי הגומר מעשהו ועוקד את בנו, אלא אברהם שהאזין לא שלח
את ידו ולא היה חלילה אברהם הרשע אלא וישב אברהם אל נעריו
ויקומו וילכו יחדיו.

(שנה ומעט לרצח רבין
לעילוי נשמת הנרצח
ולעילוי נשמת הרב קוק, שתהיה תקנה לאגרתו
ולעילוי נשמת הרב סולוביצ'יק, שישמע קול כל הדופק.)