יונת אטלס / על הסף |
בכיתי, כמו רחל ביום כלולות אחותה.
משענות זרים היו לי לנחמה.
בגידתך הייתה ככלא בבור באדמה.
נרמס כבודי בתמורת תאוות בשרים, הנקראת
אהבה.
היא סחרה ברגשותיי כרוכל בא בימיו,
כאפיקורס הייתי כשאמונתו בעוכריו.
עבד ללא מלוכה, בשבילה, בשבילך,
בשביל מה?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|