שפתיים

"כחוט השני שפתותיך ומדברך נאוה..." (שיר השירים ד', 3)

במכחול צבע שפתיה
אדום מהפנט.
כזוג נערות שמנמנות המנהלות ביניהן דו שיח לוהט.
בשיתוף תמידי
מתמתחות ומתכווצות,
מתרחקות ומשלימות.
וכשנחות,
משלימות את הצורה הסופית,
המוגמרת.
ברק נח עליהן ונע עמן
אור השמש מאוהב בן.
נשימות קצובות מביניהן בוקעות
והצליל הנובע מהדהד
סוגר עליך
מעגל
אתה אינך יכול לצאת.
וכל שאתה רואה,
שנע מולך,

שפתיים.

אתה הולך
           בעקבותן,
ושוב הן נמתחות,
מגלות מאחוריהן שורת פנינים צחורות,
מסנוורות,
כך שלא תוכל לראות
                        לאן.

שדיים

"שני שדייך, כשני עופרים תאומי צבייה..." (שיר השירים ז', 4).

בקולו הרטיט את שדייה
ונתן בם חיים.
כזאטוטים, המשחקים ביניהם במשחק המחבואים,
בתוך מקום מסתור
מקפצים, מתרוצצים,
מוצאים מקום ונעמדים.
מותירים אחריהם
רמזים
למקום מחבואם,
כאילו מתחננים שתחפש אותם.
וברמזים אתה נופל
טועה,
תועה
ומתבלבל.
אתה רואה מעט,
אבל רוצה עוד
רק למצוא אותם
לראות

שדיים.

למענם עכשיו תפקיר הכל
תפקיר
        גופך.
והם ילדים שובבים
צוחקים,
מתחצפים,
נהנים,
מתבדחים
            על חשבונך.

רגליים

"חמוקי ירכיך כמו חלאים מעשה ידי אמן..." (שיר השירים, ז', 2)

בחומר פיסל רגליה
כדוגמה לאחרות.
כגברות אציליות מחונכות היטב
זו אחר זו
הן צועדות
לאט, בזהירות,
בחן, בעדינות.
וכשנעצרות,
שומרות על זקיפותן,
מרטיטות בשתיקתן
כל בר הצופה בן.
מבריקות כיריעת סטן חדשה
כל שאיפותיך כעת
הן לשלוח ידיך
לנסות ולגעת
ביופי האצילי שלהן

רגליים.

מדמיין את בשרן הרך תחת
                  אצבעותיך.
אך הן מתעלמות,
מתגרות
מתרחקות
וכמעט מתקרבות שוב
                          אליך.

עיניים

"עיניך יונים מבעד לצמתך..." (שיר השירים, ד', 1)

באצבעותיו החדיר בעיניה
תבונה.
כאישה
נוטפת תשוקה, כמצחך נוטף הזיעה
היא שובה אותך בגופה
את מבטיך בתוכה.
שולטת בך,
משחקת בך,
מתנשאת ממך
מרמה.
ובניגוד מוחלט-
אתה,
הולך פתי אחריה,
אחר גופה,
אחר פניה,
נמנע מלהביט

בעיניים.

היא מובילה אותך לתהום
                             קורבנותיה,
אתה נופל, ואין ידה מושטת לעזרתך,
היא עומדת מעל,
כשתאווה נצחית לעוד, נוצצת
                                בעיניה.