תאמינו או לא, אבל רחוק מכאן קבוצת אנשים חקרה את שביל החלב
שלנו. הם קצת יותר מתקדמים מאתנו. הם שלחו כמה לוויינים לאזור
הגלקסיה שלנו. הם חוקרים את הלוויינים שאנחנו שיגרנו לחלל. הם
יכולים לראות כל מה שאנחנו יכולים לראות. הם יכולים להקשיב לכל
מה שאנחנו מסוגלים לשמוע. העולם שלהם יכול לקלוט תדרים מכל
מקום על רחבי היקום. ועכשיו, הם מתכננים להגיע לפה.
    "לדעתי ממפסקיל(1) ירעם מאוד כשיגלה מה אנחנו עושים," אמר
ג'רדיאן. "שירעם, שיתפוצץ מצדי. הוא גם יכול להסתובב שמונה
פעמים באוויר וזה לא יזיז לזרוע הקטנהשלי," אמר סול. "אני לא
חושב שכדאי לקחת את הסיכון," אמר ג'רדיאן. "אתה יודע, הבעיה
הכי גדולה אתך היא ש'תה לא חושב," זרק סול וחיבר את הגוף
המתניע לחלל המנוע. "ואם נתפס?" ג'רדיאן נראה הססן ולא בטוח.
"מי יתפוס אותנו? ג'ילג'ר(2)? תעשהלי טובה.. נעיף לו מנת הלם
כחולה והוא ישכח מה הוא עושה בשער או איך הגיע לשם," אמר סול
בהתנשאות-מה ושלח יד, כמזמין את ג'רדיאן להצטרף עמו לחללית
הבין כוכבית. ג'רדיאן עוד חשש, אך בכל זאת הצטרף. הם התקרבו
לשער. "אני לא יכול להכות בו," אמר ג'רדיאן. "תן ת'חרב, אני
יעשה 'תזה," אמר סול בנחישות. -פאח-. הבעיה כאן, נפתרה.
    ג'רדיאן וסול הגיעו לכדור הארץ. הם נחתו באיזה שומקום
אחד, משתמשים בגלים מטשטשים כדי שהמכונות המסובכות של בני
האנוש לא יקלטו אותם. אחרי זה הם שיגרו את עצמם לשום מקום אחר
בעזרת קמיעה הטרנספר שלהם. "אתה חושב שמישהו יחשוד בנו?" שאל
ג'רדיאן. "אף'חד לא יחשוד. סמוך עליי," אמר סול. באמת אף אחד
לא חדש. ג'רדיאן נראה כמו פרנואיד, כל הזמן חשב שמישהו בטח עלה
עליהם, ועכשיו הם יושמדו, או יועמדו לדין. הוא כבר יודע מה
העונשים בדין. סול נראה די רגוע. "מה עכשיו?" שאל ג'רדיאן.
"עכשיו צריך למצוא איזה בן אנוש פראייר," אמר סול. הם חיפשו
וחיפשו. "אנחנו חייזרים, מעולם אחר. באנו בשלום. אנו זקוקים
לעזרה מכם." הם הסבירו. אפשר לומר, שעדיין אף אחד לא חדש בהם
שהגיעו מעולם אחר. "תגיד, הם יכולים לראות אותנו, נכון?" שאל
ג'רדיאן. "נכון," אמר סול בקרירות.
    בסוף הם החליטו להיות נחושים. זה הוביל אותם לבית
משוגעים. הם אמרו דברים מאוד נבונים ומפוכחים על האלרגיות שלהם
לסמי ההרגעה, אף אחד לא האמין לזה. "תראה מה זה, גם הלכנו נגד
ממפסקיל וגם לא יצא לנו מזה כלום. הם חושבים שאנחנו מטורפים,"
אמר ג'רדיאן. "תבין, זה היה החלום שלי. ממפסקיל תמיד אומר ללכת
עם החלום," אמר סול. "כן, כל עוד שאין זה חלום מופרז, לפי
סעיפים 772 ו727,3-,(3)" אמר ג'רדיאן כחוצב בלב של סול. "זה לא
עובד עליי, בוא נשתגר לחללית שלנו, המקום הזה לא יעזור לנו,"
אמר סול. הם שיגרו את עצמן. זה בהחלט היה נראה מוזר, אך אף אחד
מהאחראים לא התעמק בהתעלמות שלהם, הם פשוט טענו שמעולם לא היה
שם מישהו. כמה אופייני. ונוח.
   
    ג'רדיאן וסול הגיעו לחללית ועשו את דרכם חזרה לכוכב שלהם.
כמעט והם לא נתפסו. "מה עשיתם מחוץ לגלקסיה?" חקר אותם ממפסקיל
בטון מתכתי חלוד וצורם. ג'רדיאן רצה שתאי גופו יקבלו תאוצה.
סול הרגיש מעט לא בנוח אך בכל זאת ניסה להסביר, "מאז ומעולם
רציתי לחקור את ארץ לעומק. זה כוכב מעניין למדיי, מתפתחים בו
ישויות דומות לשלנו, כמעט העתקים מדויקים. היינו נשארים שם
עוד, היינו יכולים למצוא פריצת דרך ענקית למחקר 173. אין ספק
שזה היה תורם לכולנו." "אין זה מין הראוי שנבלע עם אנשי הארץ.
הם דומים לנו חיצונית, אך לא לתכולה שלנו. סיכנתם את בני
מיננו." המראה שהשריש ג'רדיאן היה מצחיק כל עובר אורך. "אין לך
ממה לחשוש. הם חשבו שאנחנו חלק מהם. לא חשדו בכלום. אפילו אחרי
שאמרנו להם שאנחנו חוצנים," אמר סול בייאוש. "מה?!" רעם
ממפסקיל.  
    ממפסקיל אסף את כל אנשי הכוכב ההוא לישיבה חשובה. "אנשי
קוסמיה היקרים! התכנסנו כאן הודות לסול רובל שהתעקש על אף כל
איסוריי לצאת מהגלקסיה לעבר כוכב ארץ. בזאת אני מוקיר את
השאיפה לצאת בעקבות החלום, סול ידידי הותיק מהווה דוגמה לרבים
מכם! אנשי כוכב ארץ פגעו בכבודנו!" נאם ממפסקיל. מהקהל נשמעו
קולות המומים. "הס, הס." הם הושתקו. "לא יהיה ולא ניתן לזה
להיות, לדבר הזה. עלינו למצוא פתרון!" הקהל לא ידע כל כך מה
לעשות. אחרי זה הם התחילו להריע לשליטם האהוב. "מה דעתך שנתחפש
לחייזרים?" הציע קול מהקהל. "מי דיבר ולא הריע?" שאל ממפסקיל
בטון מאיים. נער צעיר פילס את דרכו והרים יד. "חזור" קרא
ממפסקיל. "מה דעתך שנתחפש לחייזרים, כך וודאי הם יחשדו בכך
שאנחנו חייזרים," אמר הנער. שוב קולות שואלים החלו להדהד בקהל.
"איך נתחפש לחייזרים? אנחנו מעולם לא ראינו אותם." קרא קול
גבוהה יותר וצלול מקצה אחר. נהימות של הסכמה נשמעו. "אפשר
לעקוב ולגלות איך הם חושבים שנראים חייזרים, כך וודאי הם
יאמינו לנו," הציע אחד מקבוצת החוקרים. "זה נשמע הגיוני," מלמל
ממפסקיל. "אנשי קוסמיה היקרים!," הוא החל שוב לנאום, "אני ממנה
את מר רובל על המשימה, למען שכבוד כוכבינו יוחזר! וכך החקירה
תושלם," הוא מלמל את המשפט האחרון. "אנחנו נבדוק איך נראים
החייזרים של אנשי ארץ, נתחפש אליהם, נטוס בחללית לארץ ונתנהג
כמו חייזרים. זאת התוכנית כפי שאני, שליטכם האהוב, ארגנתי
עבורכם ולמענכם. כמו כן, בחזרתם של אנשי הצוות של סול, תתקיים
מסיבה!! אשר בסיומה סול וג'רדיאן ייכלאו היות ולא מלאו אחר
דרישותיי." שוב הוא מלמל את המשפט אחרון. שוב היו מעט
התלבטויות בקרב הקהל. שניות לאחר מכן, נשמעו קולות אהדה ותרועה
מהקהל. ממפסקיל חייך. ג'רדיאן נתן לסול מרפק בצלעות. הכל
מרוצים.
    סול הכין את המשלחת לארץ. משום מה הוא התעקש להוסיף לדמות
המפורסם של חייזרי אנשי הארץ, זנב של חתול. הוא טען שאילו נראו
בדיוק כמו החייזרים אותם מתארים אנשי ארץ, הם היו נראים פחות
אמינים וחייזריים. בדמותם החדשה אין ספק שנראו יותר אמינים על
הכוכב ארץ. הפעם כשאמרו לאנשים שהם חייזרים, אנשים באמת התחילו
לחשוד בכך. חלקם ברחו, חלקם ראו בכך כמחזה מדהים. כנראה שככה
זה צריך להיות. אנשי כוכב הארץ לא מתואמים לשינויים כל כך
משמעותיים מהציפייה ההגיונית למדיי כפי שהם רואים אותה. כך,
בשורה זו, קבוצת החוקרים סיימה את מחקרם 173 על אנשי כוכב
הארץ. זה בהחלט תרם ללימודי הדורות הבאים של אנשי קוסמיה.

(1)שליט כוכב קוסמיה, כ- 800 אלף שנות אור מהמפץ הגדול. נחשב
לאחד משליטיה האכזריים. אם כי רוב שליטיה לא נקפו אצבע ולכן
נחשבו לפחות אכזריים.
(2) שומר השער של קוסמיה. תארו לעצמכם שהיה מי שישמור על שכבת
האוזון אצלנו. הוא נמנמן למדיי, גם ככה, הוא טוען, שאיש לא
ירצה לצאת.. כי אז הוא עוד יותר לא ירצה לחזור.
(3) סעיפים אלה לא קיימים כלל, אך ממפסקיל טען שהם קיימים
והשתמש בהם.. ובכן אתם מבינים למה..