יצאתי מהים רטוב מאוד,
כל היום היה טפטוף קליל,
הים השיב לטיפות המים מהשמים בעיגולים
רבים שהשוו לו צורה של שטיח כחול כהה של
ריקמה נזירית.
זורק את הגלשן לצד המגבת ונושם.
היום מישהו טבע והצלתי אותו, הוא שכב 10 דקות
על החוף באפיסת כוחות, ירא כוחו של ים אכזר ביום
קיץ חורפי וגשום.
השמים השולטים בים צבועים בעננים סרוקים שנראים
כאילו ציפורניים גירדו דרכם, יוצרים לעננים כיוון מובהק
לאורך כל הרקיע.
לפתע ביום סגריר של אויר טהור החלה שוקעת השמש
שנסתרה מעיני כל היום, בשקיעתה פתחו העננים פתח
ענק ותוך שניה חצו את השמים לשני גושי צבע מלאכיים.
עליתי לשבת על כיסא ופחית בירה ישראלית ביד, מתבונן
בפלא. מכוניות נעצרו בכביש המהיר הסמוך וחסמוהו,
אנשים יצאו ונעמדו על שובר הגלים, צופים בים הכתום
שנראה כמו שטיח כתום של גלים שלווים, בוהקים בקצותיהם.
בתוך שובר הגלים המשיכו הגולשים לגלוש, עסוקים מכדי
להבחין בכיפוף עולם זה, בחילוק הרקיע והים לשני חלקים
משלימים של צבעי ארגמן כתומים, וים כחול כהה של קור.
ליבי המפרפר רוצה, משאין לו לאן ללכת מתחיל לרוץ בקרבי,
צועק למוחי וריאותי שהיום הוא יום של קידוש אל הטבע.
יצירות אומנות רבות נשרפו, אומנים בכו, ספרים קרעו עצמם לדעת
שרפו תווי שירה וניגון ביריאת רקיע שמימי זה.
ואני יושב, ויושב עד שהזמן החזק מסיים שקיעה זו, שקיעה
גורלית ששינתה את חיי, צרבה את נפשי לגבי וליחלחה עייני לעד,
ובעודי מסיים את משקה הבירה הישראלי מתייבש מטיפות המים
המלוחים האחרונות שעל גופי, באותו החוף טבעתי וגופי
הלך הביתה, משאיר את חפצי לבדידות נצחים. |