אני פשוט מרגישה כל-כך קטנה, כל-כך קטנה בין כל האינסוף העצום
שמקיף אותי, מביטה למטה, וכולי מוקפת גוונים חומים וירוקים,
אחרי כל אופק שאני עוברת מגיע אופק חדש, ואז אני מביטה למעלה,
לשמיים, מתחילה בקו האופק, גוונים של אדום בהיר מעוטר בפסים
בכחול כהה, מעט למעלה האדום הופך צהוב, הכחול הופך תכלת,
ולבסוף, נקודה אחת של אור, מאירה על כל היופי הסובב אותה
בצבעים של אש, והעננים מעליה כולם מתאספים כדי לקבל מעט מהאור
אותו היא מפיצה, מקווים לקבל ולו רק קרן שמש אחת,ואלה שאינם
תופסים מקום של כבוד מסביב לאור המדהים הזה, מביטים להם בנחת
בנו, בנו היושבים ומביטים בהם, הם רק מביטים ושומרים עלינו,
ואז, אחרי שעות של ציפיה, היא בורחת לה במהירות מופלאה, מותירה
אחריה פיות פעורים ועננים מחייכים... אנחנו אוהבים אותך שמש! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.