ללילך יש יום הולדת בסוף החודש. היא תהיה בת 21. חשבתי לי מה
לקנות לה מתנה. חשבתי לי לקנות לה ויברטור. אני חושבת שזו
בדיוק המתנה הנכונה לבחורה בת 21, שאין ולא היה לה חבר רציני,
שרוצה להיות עצמאית, בעלת פתיחות לדברים והתנסויות חדשות,
שרוצה לדעת סוף סוף מה היא ההנאה השמימית הזו שכולם מדברים
עליה.
חשבתי לי לקנות גם אחד לעצמי.

בדרך חזרה מהעבודה עברתי במקרה ליד חנות סקס. המוכר עמד בחוץ
ועישן סיגריה. הוא הביט בי כשצעדתי לעבר החנות בצעדים מהירים,
כמו אחת שממהרת הביתה בדרך מן העבודה ויש לה רק כמה דקות
לבדוק משהו בחנות סקס. "שלום" אמרתי בהחלטיות. "אתה המוכר?"
שאלתי אמרתי מעט בחיוך ונכנסתי פנימה. המוכר כיבה את הסיגריה
ונכנס אחרי עם חיוך גדול במיוחד. "אני מחפשת ויברטור". הודעתי
בחגיגיות. המוכר חייך שוב ונראה מאד מרוצה. שאלתי אותו מה.
והוא אמר שמוצא חן בעיניו הביטחון שלי. חייכתי לו חיוך של כן
כן. ואמרתי "טוב, מה יש לך להציע לי?"

מכאן השיחה התפתחה כמו כל שיחה בחנות מתנות וכלי בית. "את
מחפשת לעצמך או למתנה?" "מה מסגרת התקציב שלך?" "יש לנו את זה,
זה הבסיסי ביותר"; "ויש לנו את זה, זה מהנה במיוחד"; "על זה
אני לא ממליץ, אבל זה אולי יכול להתאים"; "לא, זה לגברים";
"לא, זה לא, זה מעבר לתקציב".

דיברנו על כל הויברטורים האופציונלים ביסודיות. מענין שהמוכר
היה בקיא בכל המוצרים בחנות וידע בדיוק איזה מכשיר נותן איזו
הרגשה ואיזה נוח ואיזה לא, למרות, כך נראה לי, שהוא מעולם
התנסה באף אחד מהם. אבל לך תדע...

בסוף נזכרתי שאני מאד ממהרת ושבכלל אין לי סכומי כסף בסדר גודל
כזה. (לא היה לי מושג שהדברים האלו עולים כל כך הרבה כסף, אך
כנראה שלאושר יש מחיר...). מכיוון שאני בחורה יסודית, וכדי
שהמוכר לא יחשוב שסתם ייבשתי אותו, ביקשתי פתק קטן לכתוב עליו
את רשימת המוצרים ומחיריהם. זרקתי הערה קטנה על המחיר הגבוה.
המוכר שאל אותי אם אני סטודנטית. עניתי שכן, למרות שאני לא,
והוא הבטיח לי הנחה. אמרתי לו תודה ושאני אחשוב על זה. תקעתי
את הפתק בכיס המכנסים ויצאתי מן החנות ממהרת כפי שנכנסתי. לא
יודעת למה, אבל כל כך מיהרתי שכמעט ורצתי לשניה. לא יודעת
למה.

זהו. את הפתק מצאתי בכיס לפני שזרקתי את המכנסים לכביסה. היו
רשומים בו שלושת המכשירים הזולים ביותר שהיו. הרוקט פוקט עולה
מאה חמישים, הג'לי סיליקון מאתיים והביצים הרוטטת, שזו נראית
לי האטרקציה הרצינית מבין השלושה, מאתיים חמישים. אך בכל זאת,
נראה לי שאחכה עד שאוכל להרשות לעצמי את הטובים באמת, או עד
שאמצא חבר. ללילך אני חושבת שפשוט אקנה דיסק או שרשרת.

בכל זאת, לא זרקתי את הפתק. הנחתי אותו במגירה, לצד פתק עם
מספר טלפון שקיבלתי פעם ממישהי שהתחילה איתי. הם מחכים שם.
ליום שאחליט.