כשהייתי בן 6 ההורים שלי לקחו אותי ואת אחי הגדול והושיבו
אותנו בפינת האוכל בדירה, וסיפרו לנו שהולכת להיוולד לנו אחות
קטנה.
יוחאי, אח שלי, סיפר לי שהיא תגנוב לי את כל הצעצועים ושהיא
תישן לי במיטה, ואני אצטרך לישון עם יהושוע על השטיח בכניסה.
יהושוע היה הכלב של אבא, ואני נורא אהבתי אותו, אבל הוא תמיד
היה משאיר אחריו שערות שחורות בכל מקום שהוא הלך, ויוחאי נורא
הפחיד אותי כשהוא אמר לי שאני אצטרך לישון איתו.
אחרי הרבה זמן, כשמיכל כבר הייתה בת שנתיים, הבנתי שיוחאי שיקר
לי וההורים בכלל לא התכוונו לקחת לי את הצעצועים או את המיטה
בשביל מיכל.

בשנה שעליתי לכיתה ז', ויוחאי היה כבר כמעט בן 16, ההורים שוב
הושיבו אותנו לשיחה משפחתית בפינת האוכל, ואמרו לנו שהגיע הזמן
לקנות מכונית חדשה והם רוצים לשתף אותנו בבחירה.
הרגשתי נורא חשוב, למרות שידעתי שליוחאי זה הרבה יותר משנה
מאשר לי, כי הוא היה צריך לקבל רשיון פחות משנתיים אחר כך. אבל
בכל זאת, שמחתי שאני שותף להחלטה.
אמא אמרה שעיקר ההתלבטות שלה ושל אבא זה בין רכב קטן לגדול.
נראה לי שההורים תכננו להביא עוד ילד ובגלל זה הם כל כך
התלבטו, אבל כל מה שאני חשבתי היה איך אני אסיע את כל החברים
שלי באוטו כשכבר יהיה לי רשיון.
ואז פתאום הבנתי.
עמוס וערן, יורם, רונן, אלעד ואורי - הרי לא כולם יכולים
להיכנס לאוטו רגיל!
אז הצבעתי בעד רכב גדול. ההורים בסופו של דבר גם הם הסכימו
איתי. רק יוחאי הסתכל עליי כאילו הוא הולך להרוג אותי.
"מה נראה לך, אידיוט" הוא צעק עליי באותו ערב, "אתה לא יודע מה
אתה עושה, ילד מפגר". הוא נורא הבהיל אותי, אבל אני לא שיניתי
את דעתי, אמרתי שהפעם הוא לא יצליח להפחיד אותי.
וההורים באמת קנו רכב גדול, ואני כל כך התלהבתי עד שלא היה לי
אכפת שיוחאי ממש שנא אותי מאז.

לפני ארבעה חודשים קיבלתי רשיון. כל יום שישי אני והחבר היחידי
שנשאר לי נוסעים ברחובות בלילה, באוטו גדול וריק. ומחפשים
חנייה.