הוא לקח נשימה עמוקה, הרגיש את האוויר ממלא את ריאותיו, ואז
צלל.
רגליו, שכבר שהו במים מספר דקות לפני כן, נעטפו בחמימות מזמינה
של הנוזל מסביב, אולם שאר גופו הצטמרר נוכח המפגש עם הטמפרטורה
השונה.
ריאותיו המלאות באוויר כאילו קפאו לשנייה, והוא פלט מעט מהחמצן
דרך אפו.
לא, הוא נזכר, חייב לשמור.

רק לאחר דקות ארוכות של צלילה, הוא שב אל פני המים.
לא נראה שמישהו ממשפחתו שישבה על הדשא לצד האגם שם לב לחסרונו.

הוא שחה לעבר הגדה ומשך את עצמו אל הסלעים, נשאר ישוב שם לכמה
דקות, כאשר רגליו עדיין משכשכות במים.
גוו הצטמרר במן געגוע מוזר לתחושת הנוזל השקוף שאפף אותו.

"בוא לכאן, אסף" שמע את אמו קוראת לו.
בחוסר רצון הוא הקים את עצמו, נעמד על רגליו והחל לצעוד אל עבר
משפחתו.

והאגם חש בחסרונו. ונותר שם בודד.