אמרתי לך, עכשיו אני יכולה למות בשקט.
אני אכנס באיזו משאית דרכים וכך יסתיים כל הכאב הנורא הזה.
אתה יודע להעלם.
כבר המון שנים אתה נעלם מוחק את זהותך
והופך לשוויצרי או אולי אוסטרי או השד יודע מה.

אמרתי לך עכשיו אני יכולה למות בשקט,
בשקט בשקט אני אבקש מנפשי להסתלק ממני,
והיא תצא ממני כמו איזה פיסת שרוול ותלך לה לטייל.
עכשיו אני יכולה ללכת לעולמי
באותה תחושה שאהבתי ודיי.

לא רוצה אהבה שתפרק אותי לגורמים ותשאיר אותי שברים שברים,
עדיף להסתלק בזהות הכל כך מוכרת מן העולם הזה.  
לקחת חללית ולטוס עמה עד לירח.

אמרתי לך, עכשיו אני יכולה למות בשקט,
ישימו אותי בין כל הקברים בין הצמרות
שנפתחות בבית הקברות,
ושם תבוא ותניח את הראש שלך על האבן.

המון רגש כבר אין בך.
המון שנים מחקו לך את הרגש.  המון שנים טפטפו
לך לתוך הלב הקטן שלך את כל הרעל שהיה בעולם.
ואתה הפכת להיות החייל הכי מסור בעולם.
חייל מסור לכל מיני כוחות ביטחון.
מחקת את עצמך ולי
לא נותר מקום.

עכשיו אני יכולה למות בשקט,
כי באתי עד אליך וראיתי אותך באותו החוסן ריק מכל תוכן.
יושב מאחורי להגה וכמו נוהג כבכל הימים.
ובתוך לבך אין ולו טיפת אהבה.
רק בליבי מצטיירת לה עננת אהבה. כדורית כמו ספוג.