על המזח היא עומדת
נפרדת מאהובה
הפסידה אותו לטובת הים
אהבתו הראשונה

הגלים מכים בחוזקה
והשמלה נרטבת
לו ידעה שיש אחרת
הייתה מזמן משתחררת

הוא נולד לחופש למרחב הפתוח
מתמזג עם הטבע וממשיך הלאה
שולח לה פרחים מקרקעית הים
קונכיות יפות שמשמיעות לחישות

עוטף אותה מרחוק
שומר עליה מצרות
וכל המזכרות נוטעות בתוכה תקוות
שיום אחד הוא יחזור

השנים עברו והיא עדיין על המזח מחכה
היא כבר לא צעירה
מלאה באכזבות עדיין נזכרת המלח שלה
שהפליג לים ונעלם

הוא הבטיח לה שיחזור
אך בליבה דעך האור
כל כך רוצה שימשיך לשלוח
וייתן לה כח לחכות