כולנו התרגשנו מאד, לא זכרתי כזו התרגשות במערכת מעולם. הסיבה
הייתה אלוהים. בכבודו ובעצמו. טוב אולי לא הוא בעצמו, אבל
המזכירה שלו התקשרה לשאול אם מערכת העיתון שלנו רוצה להעניק לו
ראיון חושפני ראשון.
כמובן שקפצנו על ההזדמנות החד פעמית שניתנה לנו. הזמן נקבע,
והוחלט שאני אלך לעשות את הראיון. אחרי הכל יש אחרי שורה של
ראיונות עם הגדולים שבגדולים. ישו, בודהה, מוחמד, וכמובן עוד
אלים פחות חשובים, לפעמים אפילו כאלה עם נטיות התאבדותיות
קשות... סוף העולם פה, סוף העולם שם.... כל מה שהם דיברו כל
הראיון היה על סוף העולם.
אני בתור עיתונאי מנסה להוציא מהם קצת פרטים עסיסיים... את ישו
שאלתי אם אמא שלו באמת בתולה, את מוחמד שאלתי אם הוא חושב שמין
אוראלי נחשב לבגידה (הראיון היה בתקופת קלינטון), ואת בודהה
שאלתי אם הוא באמת אף פעם לא אכל המבורגר... פרטים עסיסיים.
כל האלים שפגשתי היו קצת שטותניקים, הרי לחיות לנצח ולהיות עם
יכולת לעשות מה שבזין שלך יכול קצת לסובב מישהו, אבל בסך הכל
כולם היו עם רגליים על הקרקע. (חוץ מבודהה שריחף כל הזמן משום
מה).
המזכירה שלו אמרה לי שאני אפגוש אותו בבית קפה בשינקין.
"שינקין?"
כן. בית קפה בשינקין, יושב לי על אספרסו כפול עם שוט סודה
ולימון בצד, ומדבר עם אלוהים. ביקשתי ממנו שיוכיח שהוא באמת אל
כל יכול. הוא הצביע על בחורה בבית קפה, ואמר לי "תסתכל עליה,
אני הולך לתת לה את האורגזמה של החיים שלה".
הסתכלתי עליו בתמיהה, ואז סובבתי את הראש והסתכלתי על הבחורה,
שכבר נראתה כאילו היא בשיאה של אורגזמה, עם גניחות וצרחות,
והכל באמצע בית הקפה כמובן.
כשהכל נגמר הוא הסתכל עליי, חייך ואמר לי "עכשיו אתה מבין איך
מרים נשארה בתולה?"
נשארתי עם פה פעור. הבנתי שאני מתעסק פה עם משהו אחר ממה
שציפיתי. הוא דפוק לגמרי. זה כמו לתת לילד בן 16 לברוא ולנהל
עולם. החלטתי לזרום אתו, אולי תצא לי מזה כתבה מטורפת. שאלתי
אותו מה התחביבים שלו, מה הוא אוהב לעשות בזמנו הפנוי...
"וואלה אתה יודע, ללכת, לשתות בירה עם חברים, איזה מסיבה פה
שם, אני אפילו מתקלט לפעמים. לפעמים אני וחבר שלי, מוחמד,
יושבים באיזה פאב, ואם משעמם והמוסיקה לא זורמת אז אנחנו
משלחים איזה כאוס קטן למטה אצלכם... פיצוץ קטן פה, ירי שם. אם
ממש משעמם, אז אנחנו שולחים בחורה להתפוצץ. ואם ממש ממש ממש
משעמם, שזה כמעט אף פעם לא קורה כי תמיד יש מה לעשות, אבל אם
ממש ממש ממש ממש משעמם, אז מורידים איזה בניין, שניים...."
שוב פעם, נשארתי מולו עם פה פעור. הראיון הולך בכיוונים
נכונים. אני אפילו לא צריך לדלות מידע.
שאלתי אותו אם יש לו תכנונים לעתיד, אם משהו חשוב הולך לקרות
בעולם...
"וואלה, זורמים אחי, זורמים. מי יודע? אולי שלום, אולי
מלחמה... אולי אני אהרוג את כולכם ואברא גזע של נשות אמזונס
מטורפות. מי יודע?"
'מה קורה פה?' חשבתי לעצמי... זה האלוהים שמנהל לנו את העולם?
ומה יש לו עם הוואלה הזה??
לא לא... תירגע. אין שום סיבה לאבד פה את הכיוון.
"סליחה!" סימנתי למלצרית עם היד... "אפשר לקבל בבקשה שוט
קוארבו? תודה!"... אני צריך להירגע קצת. הטקילה הגיעה, שתיתי
אותה ונרגעתי. באותו רגע עברה לי בראש בראש מחשבה מטרידה...
כשאני שוכב עם מישהי, והיא צועקת "אלוהים!!!", אולי היא באמת
מתכוונת לזה... הרי הכל אפשרי עם הדפוק הזה כאן...
החלטתי ללכת על קטע רכילותי, ולשאול אותו אם הוא השתמש אי פעם
בסמים.
"אם השתמשתי אי פעם? אתה צריך לשאול מתי אני לא מסומם! (כאן
הוא צוחק כמה דקות, מנגב את העיניים מהדמעות וממשיך): בטח
שניסיתי סמים. מה איכפת לי? זה לא שאני יכול למות מזה או משהו.
הייתי דופק ישיבות עם הגדולים שבגדולים. משה, אברהם, אפלטון,
ניטשה, אפילו עם בוב מרלי. חלקתי מחט עם כל כוכבי הרוק שאתה
יכול לדמיין. לקחתי אל.אס.די עם לירי. אם ניסיתי סמים? אפשר
להגיד, כן. ומה איתך?"
בשלב זה התחלתי לחשוב לעצמי איך לעזאזל אני הולך לכתוב את
הכתבה הזאת. אף אחד לא יאמין לי. אלוהים הוא סטלן כרוני שמשתמש
בנו בתור כלי לשעשוע שלו?
אף אחד לא יאמין לי.
אף אחד.
הוא היה עדיין באמצע מונולוג סוער על איך בחורות לא נותנות כמו
פעם, וכל הגברים נהיו נשיים מדי. התנצלתי שאני קוטע אותו
באמצע, קמתי והלכתי.
חזרתי למערכת עיתון, ואמרתי להם שאלוהים הבריז לי. "כנראה יש
לו דברים חשובים לעשות... לנהל את העולם וכאלה".
כולם הסכימו. אף אחד לא כעס כמובן, כי אף אחד לא ידע. אבל אני
יודע שמהיום, כל בחורה שצועקת לי "אלוהים!!!" במיטה, עפה תיק
תק.