אולי אתה מכיר את ההרגשה.
שום דבר לא יוצא בדיוק כמו שצריך. מנסה לעשות את הדבר הנכון,
להגיד את הדבר המושלם שיסדר את הכל. אתה על כדורים, יש לך
בעיות והאוטו לא מתניע. אתה דופק את הראש בהגה ומפעיל את הצופר
בשתיים בלילה, ובורח משם כמו טיל.
מנסה לכתוב שיר והשעה עוד יותר מאוחרת. אתה מסתכל על היצירה
המוגמרת ומניח אותה בצד בתקווה שמחר היא לא תעורר בך בחילה.
שוכב במיטה ומחכה שההשראה תבוא אליך, כי כבר חצי שנה אתה לא זז
מהמקום.
הולך למטבח ומכין סנדביץ' בידיעה שבלילה האוכל מתעכל לאט
יותר.
בסופו של דבר אולי תתחיל לבכות. לבכות שכולם הלכו. לבכות
שבסופו של דבר גם השאר ילכו. בוכה שהחופש הולך להיגמר ובעצם לא
עשית איתו כלום.
לא קראת, לא כתבת. מילאת את עצמך בכמויות אדירות של קפה.
התמסטלת בפעם האחרונה והחזרת בחובות את שארית הכסף שלך.
תבכה עד שתירדם ותקום לגלות שהיום כבר נגמר, ונשאר לך רק את
הלילה.
אז תתלבש ותיקח את האוטו לסיבוב, אולי לכוס קפה עם מי שעוד
נשאר.
אתה בטח מכיר את ההרגשה.
ללכת גבוה על עקבים ובעצם לדרוך על מה שנשאר מהגאווה שלך.