מוקדש לפיי. מתי כבר תקחי אותי לארץ האש?


הבית שממול נשרף ואפרת לידי נקרעת מצחוק. התיישבנו על המדרכה,
הן צחקו ודיברו ואני ישבתי בשקט עם עצמי והסנפתי את הריח המתוק
הזה שיש לאש בזמן מכלה משהו. ישבנו ככה מול האש המעוררת שהפכה
כבר לעשן סמיך, הרגשתי כל כך מתה מבפנים באותו הרגע. מתה.
"הפלאפון שלך מצלצל" אפרת אמרה לי והצביעה אל עבר התיק שלי
שרטט וניגן שיר ישן של טום ג'ונס. על הצג הופיעה התולעת שלי
והשם שלו, שעורר אותי עוד יותר. "כן..?" "שלום יפה שלי... איפה
את?" "מתחת לבית שלך. אתה יודע, יש שריפה בבית ממול" "אה,
באמת? עם מי את?" "פיי, אלכס ועדי ותותי ומיי. לא שמעת מה
אמרתי לך? יש שריפה ממול לבית שלך" "שמעתי חמודה... אבל אני
שומע מכבי אש, אז הם יטפלו בזה עוד מעט. את עולה למעלה?"
"כן".

"מה עובר עליך?" "סתם... ריח טוב." אמרתי ופתחתי עוד קצת את
החלון, הפניתי אליו את המבט. "אני אוהבת אש. אש זה הדבר הכי
יפה בעולם, היא יכולה להרוג ולהחיות ברגע"  "היא...היא יכולה
להחיות? אש רק הורגת" אביב הסתכל עליי במבט מוזר, החזרתי לו
אחד משלי. "שיר.. את מפחידה אותי" התרחקתי מהחלון והלכתי אל
התיק שלי "שיר..?"  הוצאתי קופסת גפרורים מאחד התאים והתקרבתי
אליו בדממה. "תריח" לחשתי והדלקתי גפרור. קירבתי את הגפרור אל
הפנים שלו. "שיר.. די"  נשפתי על הגפרור. "מרוצה?" שאלתי
והפניתי אליו את הגב."כן".

"שיר..." "מה אתה רוצה?" זרקתי בקרירות אל עבר הפיה "אני
מתגעגע.. למה ברחת כל כך מהר?" "הרגע ראית אותי. עדיין לא
הספקתי אפילו להתרחק מהבית שלך, אני יכולה עדיין לראות את
החלון שלך, אני עדיין מריחה את העשן..." "עזבי את העשן הזה
עכשיו.." הוא קטע אותי. "תחזרי..." "בשביל שתצחק עליי? לא נראה
לי" אמרתי והתיישבתי בעיניים עצומות מתחת לבית שחצי שעה לפני
עוד עלה בלהבות. "אני לא" הוא לחש לי באוזן. "מבטיח" ניתקתי את
הפלאפון. "בואי שיר... בבקשה תעלי..." הסתכלתי עליו ושתקתי.
מאחוריי הבניין התחיל שוב לבעור, ומכבי האש כבר לא היו בטווח
ראיה. הריח המתוק הזה שוב התגנב לי אל תוך הנחיריים."שיר.. את
באה?" "כן".

"אש...איך אש יכולה להחיות?" הוא שאל "אם לא היתה לך אש, לא
היו לך חיים. אוכל, מגורים, הגנה"
"נגיד" הוא אמר בביטול והתקרב אליי, שולח ידיים. "די, לא
עכשיו" אמרתי והדפתי אותו ממני "שיר..מה קרה לך?" "אני פשוט
עייפה" אמרתי ונשכבתי על המיטה שלו. הוא התיישב לידי וליטף לי
את השיער, לטיפות קטנות כאלה, עדינות. "אני אוהב אותך" הוא לחש
ורכן אליי "כל כך אוהב..." מנשק אותי. עצמתי את העיניים
וחייכתי "תחבק אותי" ביקשתי והוא נשכב על ידי, לרגע נוגע לא
נוגע, ועטף אותי בידיים הגדולות שלו. כשפקחתי עיניים כבר לא
היתה אפשרות לדעת איפה הוא נגמר ואני מתחילה, איפה  אנחנו
נפרדים. "אש מחייה" לחשתי לו באוזן. "כן".