|
ואנחנו הולכים
במקום שהם כבר הלכו
ואנחנו מדברים
במקום שהם כבר דיברו
ואנחנו מסתכלים ובוחנים
במקום שהם כבר הסתכלו בעיניים קרועות
רק שאנחנו הולכים בגאווה
והם בפחד ובחשש
אנחנו מדברים עברית בקול רם
והם כמה שפחות
אנחנו מסתכלים ומתעמקים כדי לזכור ולהבין
והם חוששים להרים את הראש ולהביט
אנחנו בוכים מכאב על העבר
והם על ההווה
ואנחנו נושמים
במקום שהם פסקו מנשימתם. |
|
|
אכלתי עוגת
גבינה מגעילה,
חטפתי קילקול
קיבה, ולקינוח
נכנסתי לבמה
חדשה וראיתי שאף
סלוגן שלי לא
התקבל...
אם לא הייתי
זוכה בטוטו ב-14
מיליון, הייתי
ממש מתעצבן! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.