אני יכול להראות לך שיר
שכתבתי אתמול
וכלל לא תבין שהוא
עליך.
אני יכול לנקד אחרת את האותיות
לקרוא לך אותו
וכלל לא תבין שהוא
עליך.
אני יכול להביט לתוך עינייך
דקות ארוכות
במהלך קריאתו
וכלל לא תבין שהוא
עליך.
אני יכול ללחוש אותו בשקט בשקט, ברכות,
עם מילים מתלטפות, ארוכות.
כמו תשוקה, כמו אהבה,
וכלל לא תבין שהוא
עליך.
אתה בטח רק תאמר שאני כותב כמו נקבה.
ושעם מראה כמו שלי וצורת החשיבה
אתה בכלל לא מבין איך אני עוד לבד.
ושוב תציע להכיר לי חברה שלך
איזו טלי או נועה, שירלי או אסנת,
שמפשקת אוטומטית כשמזיינים לה ת'מוח.
ואני שוב אחייך ואסרב,
ואחר כך נשב
באיזה בית קפה ונצחק.
נדבר על החיים, על בנות, על המשחק
שראינו אתמול בערוץ שניים.
למרות שבעצם ראית אותו רק אתה,
כי אני לא הצלחתי להוריד ממך את העיניים. |
