אני רואה את הקבר שלי
אני רואה את עצמי עומדת עליו
אני מרגישה יותר טוב
אני מרגישה חופשייה
אני יכולה לעוף, לעוף למרחקים עצומים
אני יכולה לרחף לתוך נשמות האנשים
אני רואה את הכל מלמעלה
מבט של מעוף הציפור
מכאן הכל נראה הרבה יותר טוב
לא רואים את הקמטים ואת המיכתשים
רואים רק ירוק וכחול וצהוב
המוגלה שמתפשטת
שלא משאירה שום דבר חיי בדרכה
היא הורסת תרבויות ועמים
היא עוד מעט תגיע לכולם
הרבה נשמות טועות מסתובבות בעולם
מחפשות את הסיבה לקיומם
אני חושבת שעכשיו אני מבינה
אנו יוצרים את הסיבה
אנו קמים בוקר אחד ומחליטים
שמהיום תהיה לנו תקווה
איך תקווה היא מאכזבת
נעלמת יום אחד
עפה לה לדרכה
משאירה אותנו חלולים ואבודים למדי