|
נקשתי עקב
לבושה שמלה
שחורה קטנה..
כזאת שיש לכל אשה..
טופפתי למשמע
תקליט
סופרן
של אמה שפלן...
הנחתי יד
במדרונו של גב
בקימור
של עכוז
בניחוח תפוז
שעמד באוויר...
עת נשק לצווארי
עדוי התכשיט..
התמוסס ליבי
החסיר פעימה
של גורל
ללילה אחד...
של תשוקה
שלא דעך
אתיר את האסור
אשחרר
אבזם סורר
אפליג
על פלגי ישותו
על גופו
את דמותו
אבלע
יהיה בתוכי
אט אט
נהיה לגוף אחד... |
|
|
אהבתי אותך.
באמת. לא היית
חייבת להתיחס
אליי ככה.
האדם הממוצע. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.