סיפור על איש שכאבה לו עצם הזנב ולא מהסיבה שכולם חשבו

זהו סיפור על איש שכאבה לו עצם הזנב. לאיש קראו זיגמונד ולעצם
הזנב שלו קראו צילה.
זיגמונד היה חי את חייו בשקט, קם בבוקר, מצחצח שיניים, קורא
עיתון, שותה קפה, הולך לעבודה, חוזר מהעבודה אל המשפחה וחוזר
חלילה.
   השגרה השלווה הופרה כשיום אחד בבוקר קם זיגמונד והרגיש
כאבים חזקים מכיוון עצם הזנב (אז עוד לא קראו לה צילה). בתחילה
ניסה זיגמונד להתעלם מהכאבים ולהמשיך בחייו כרגיל, אבל הכאבים
היו חזקים מידי בשבילו. הוא התחיל להחסיר שעות מהעבודה, בגלל
הכאבים. הוא יצא עם הכלב לפחות טיולים אל הפארק ובחזרה, בגלל
הכאבים. הוא גם פחות הלך למכולת בשביל לקנות חלב ולדבר עם
סימון המוכר, בגלל הכאבים.
   אנשים התחילו לדבר מאחורי הגב על עצם הזנב הכואבת של
זיגמונד, תוך שבוע כולם כבר ידעו, האנשים בעבודה, חברים,
שכנים, האיש הנמוך מהמכון כושר, סימון מהמכולת, כולם. השמועה
אמרה שעצם הזנב של זיגמונד כואבת בגלל שהוא עשה שם עגיל, אותו
הוא מימן מכספים שהסתיר ממס הכנסה. אבל השמועה לא הייתה נכונה
(אל תאמינו לשמועות), עצם הזנב של זיגמונד כאבה מסיבה אחרת.
   את השעות, ש"הרוויח" בגלל הכאבים בעצם הזנב, העביר זיגמונד
בישיבה בסלון תוך כדי התאנחות על מצבו הכואב. בשעות האלה למד
זיגמונד להכיר טוב יותר את הגוף שלו, הוא התחיל להבין מה הולך
בו. בתחילה הוא רק קרא לאיברים השונים בשמות, האוזן משה, הלחי
סטפני, הפופיק ליאור ועצם הזנב צילה. אחר כך הוא גם התחיל לדבר
איתם, עליהם, על עצמו, על פוליטיקה ובכלל על החיים. משיחות אלה
הבין זיגמונד הכל, הוא הבין גם את הסיבה לכאבים אצל צילה.
   הסיבה הייתה ברורה, והאמת היא שהכתובת כבר הייתה מזמן על
הקיר בסלון שלו, אבל זיגמונד לא ידע לקרוא לאטינית. הסיבה
הייתה אחת, הפקרות וחוסר תשומת לב מצד זיגמונד אל צילה. צילה
התחילה לכאוב כי כאב לה, זיגמונד מעולם לא טיפל בה, לא נתן יחס
אישי מפנק. במקלחת, כשהיה מסתבן, היה מחפף באזור של צילה, בחוף
הים אף פעם לא מרח עליה קרם שיזוף, אפילו אישתו של זיגמונד אף
פעם לא נגעה בצילה.
   מאז אותו יום התחרט זיגמונד על היחס המעליב ועל כך שפגע
בצילה, הוא החליט להתפטר מהעבודה והתחיל ללמוד באוניברסיטה
רפואה. 10 שנים מאוחר יותר כבר היו לזיגמונד שני תארי דוקטורט,
שהשיג בזמן לימודיו. דוקטורט בפסיכואנליזה, בכדי להבין טוב
יותר דברים ודוקטורט ברפואת עצמות זנב, בכדי להבין טוב יותר
דברים לגבי עצמות זנב. עם השכלתו החדשה הוציא זיגמונד מאמרים
רבים, ערך ניסויים ומחקרים מקיפים בתחומים שונים ומגוונים
והתפרסם בעולם בחכמתו ובידיעותיו הרבות.
   עשרות שנים לאחר שמת שכחו האנשים את הצלחתו המדעית, את
ידיעותיו הרבות ואת חכמתו. הדבר היחיד שזכרו לזיגמונד הייתה
הטעות שעשה עם עצם הזנב שלו, צילה.
טעות פרוידיאנית.